קליין גילתה שאלפים שלא פגשה החליטו שהיא "בוגדת", "נואפת", או "סוכנת שתולה". רוב האנשים היו מתכווצים וצוללים מתחת לרדאר, מחכים שהסופה תחלוף והטוקבקיסטים ימצאו קורבן חדש.
במקום שבו דמויות ציבוריות היו נשברות תחת לחץ של כותרות עיתונאיות או טוקבקים ארסיים, היא מפגינה עוצמה אישית נדירה, יושר פנימי שאינו נרתע מאיומים וגם לא מחפש חנופה, אלא מסרב להרכין ראש בפני שקרים.
והיא אינה מחפשת להתעשר מהתביעות שהיא מגישה, אלא לייצר הרתעה. כל שקל שנפסק לטובתה בתביעת לשון הרע נגד טוקבקיסט או איש תקשורת עובר ישירות לקרן המלחמה הבאה.
במשך חודשים ארוכים רחשו הרשתות החברתיות שמועות זדוניות בעניינה, כשהמטרה הייתה ברורה: דה לגיטימציה. אם אפשר להציג את קליין כאישה חסרת מוסר ברמה האישית, אולי אפשר יהיה לערער את אמינותה כעדה בבית המשפט.
אבל אלה שסימנו אותה לא הביאו בחשבון את חומר הגלם שממנו היא קורצה. קליין ניהלה את המשבר הזה כפי שניהלה בעבר מערכות מורכבות: בקור רוח, בחדות, בלי לדפוק חשבון.
פתאום הם חלשים, מגמגמים וטוענים שלא התכוונו או שרק שיתפו את הידיעה המכפישה. קליין לא התקפלה, לא נרתעה, והיא ממשיכה לחבוט בטוקבקיסטים עד שהמקלדת שלהם תרעד לפני הלחיצה הבאה על המקש "שלח".
במדינה שבה לשון הרע והשקר הפכו למטבע עובר לסוחר, קליין מזכירה לנו שהיושר האישי הוא עדיין המטבע החזק ביותר בשוק. האישה שסירבה להיות קורבן בחרה להיות ציידת.
התרעות פיקוד העורף