הכל אישי
טראמפ אינו מסתיר את מאמציו לסגור חשבונות עם מי שלגישתו אחראים למסעות רדיפה אישית נגדו. הוא לא רק הוביל לפיטורים של עובדים רבים ברשויות אכיפת החוק, אלא הלך צעד קדימה בניסיונו לקדם, ללא הצלחה ממשית עד כה, הגשת כתבי אישום נגד חלק מאותם עובדים (ובראשם ראש ה-FBI לשעבר, קומי), בגין מעורבותם בהליכים המשפטיים נגדו.
תליית התמונה נועדה לנסות למחוק את מורשתו של ביידן ולהעביר את המסר בדבר אי-הכשירות של הנשיא הקודם בשל בעיותיו הרפואיות, ומכאן את אי-הלגיטימיות של הצווים והמסמכים שעליהם חתם.
המאבק של טראמפ נגד ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית, שהיא אחת מסוגיות הדגל שלו, ממחיש במידה רבה את דרכי ההתנהלות של הממשל בשנה האחרונה.
מצד אחד, נראה כי טראמפ אכן הצליח לרשום הצלחה כשמספרי המהגרים הבלתי חוקיים שנרשמו במהלך 2025 נמוכים משמעותית מהמספרים בשנים קודמות.
מהצד האחר, למרות הניסיונות לקדם מדיניות של גירוש המוני, היקף המהגרים שטראמפ הצליח לגרש בפועל קטן בהרבה מזה שהבטיח. יתרה מכך, הממשל מואשם בפגיעה קשה בזכויות הפרט, בין היתר בשל תנאי הכליאה הקשים והאלימות שנוקטות רשויות החוק נגד מהגרים.
דפוסי ההתנהלות של טראמפ באים לידי ביטוי גם במישור הבינלאומי. טראמפ שואף, לדבריו, להחזיר לארצות הברית את המעמד והעוצמה שמהם נהנתה בעבר.
לשם כך הוא מאמץ את הגישה העסקית-כוחנית. הנשיא, שמצהיר פעם אחר פעם על היותו איש עסקים מוצלח, מנסה ליישם את תפיסת עולמו העסקית ביחסו למנהיגים זרים, גם כאלה הנחשבים בעלי ברית של ארצות הברית.
טראמפ מאמין בגישה כוחנית תוך שימוש בכל האמצעים, ובכלל זאת העוצמה הצבאית והכלכלית של ארצות הברית, כדי לדחוק את הצד השני לפינה ולהכריח אותו להסכים לדרישותיו.
הפגישות הבאות בין השניים היו כבר באווירה לבבית הרבה יותר, כנראה כתוצאה מההסכמה של זלנסקי לחתום עם ארצות הברית על הסכם הקשור למינרלים הנדירים שנמצאים באוקראינה, חומרים חיוניים בתחרות הטכנולוגית בין ארצות הברית לסין.
ביטוי נוסף לגישה זו ניתן לראות במלחמת המכסים שטראמפ מנהל עם מדינות רבות ברחבי העולם בשל טענתו כי המכסים שארצות הברית מטילה נמוכים בהרבה מהמכסים המוטלים על סחורות אמריקאיות.
טראמפ הטיל מכסים בהיקפים של עשרות אחוזים על שורה של מדינות, אולם לנוכח התגובות החריפות והירידות החדות בבורסות הוא ביצע התאמות וחתם על הסכמים בילטראליים למכסים נמוכים יותר, ועדיין גבוהים מאלה שהיו קודם לכן.
הדבר משקף את הנכונות של טראמפ לנקוט מדיניות כוחנית מחוץ לקופסה, תוך ניסוי וטעייה, ומצד שני לגלות גישה פרגמטית. באופן דומה ניתן לראות גם את איומיו להשתלט על גרינלנד מתוך תקווה כי הם ישכנעו את דנמרק להיענות לתביעותיו. קשה להניח כי טראמפ אכן יממש את האיומים, וסביר כי ינסה בסופו של דבר לקדם הסכם ביטחוני-כלכלי משופר מבחינת ארצות הברית.
התפיסה של טראמפ במדיניות החוץ התבטאה היטב במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארצות הברית שפורסם לפני כחודש, ובו הובלטה התפיסה של "אמריקה תחילה" (America First) תוך מתן דגש לאינטרסים האמריקאיים הייחודיים והתמקדות בחצי הכדור המערבי (קרי, במדינות אמריקה הלטינית).
נאמן לתפיסה זו, טראמפ חוזר ומציג עצמו כמי שפועל לסיום מלחמות ולא לפתיחת מלחמות חדשות, ואף מתהדר בכך שהצליח לסיים שמונה סכסוכים ברחבי העולם, אף שחלקם, כגון המלחמה באוקראינה, עודם מתנהלים.
כירורגיה צבאית
ההצהרה של טראמפ על המעבר לשלב השני ביישום ההסכם בעזה משקפת את נחישותו להמשיך ולהתקדם בתהליך, שכן לתפיסתו הדבר עשוי להוות את ראשית הצירים למימוש חזון ההסדר שלו למזרח התיכון, שבמרכזו הרחבת הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב וקידום הסכם עם סעודיה.
הדבר אף עולה בקנה אחד עם הרצון של הממשל לצמצם את המעורבות במזרח התיכון, להימנע מהישאבות לפעילות צבאית רחבה ולהתמקד בשיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים עם מדינות האזור, ובראשן מדינות המפרץ העשירות.
בהתאם לכך ניתן לראות את הנכונות של טראמפ להעמיק את שיתופי הפעולה הביטחוניים והצבאיים עם סעודיה וקטאר - לא רק משיקולים אסטרטגיים, אלא גם כתוצאה ישירה של תפיסתו העסקית ועל רקע הנכונות של מדינות אלו להשקיע סכומי עתק בכלכלה האמריקאית.
השימוש שטראמפ עשה בכוח הצבאי של ארצות הברית במהלך השנה האחרונה משקף הלכה למעשה את תפיסת עולמו - התמקדות בפעולות ממוקדות וכירורגיות תוך הימנעות ממהלכים שיגררו את ארצות הברית למערכה רחבה.
יתרה מכך, נראה כי ההחלטה של טראמפ להימנע, לעת עתה, מתקיפה באיראן נובעת בין היתר מהחשש שלו כי פעולה כזו עלולה להוביל להסלמה אזורית רחבה, לשאוב את ארצות הברית למעורבות עצימה, ובנוסף היא לא בהכרח תצליח להפיל את המשטר בטהרן, ואף עלולה לתקוע מקלות בגלגלים של ההסדרים האזוריים.
עיבוי הכוחות האמריקאיים במרחב עולה בקנה אחד עם גישת הלחץ והאיומים שטראמפ נוהג להשתמש בה, במקרה זה במטרה להמחיש למשטר האיראני את המחיר שהוא עלול לשלם אם לא ישנה את התנהלותו ויסכים להסכם גרעין חדש.
ביחס לישראל, בלטו בשנה האחרונה המחויבות העמוקה של טראמפ לביטחונה של המדינה והתמיכה הרחבה בה, כפי שבאה לידי ביטוי במלחמה נגד איראן.
זאת, לצד מערכת הקשרים האישית עם ראש הממשלה נתניהו. מנגד, אי אפשר להתעלם מהפערים הקיימים בין המדינות בשורה של סוגיות, למשל, בכל הקשור להתקדמות לשלב השני בעזה ובמעורבות של טורקיה וקטאר בתהליך, וכן בהתנגדות הנחרצת של טראמפ לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון. גם בסוגיה האיראנית לא ברור אם טראמפ מעדיף באמת הסכם חדש או מהלך צבאי.
לשנה השנייה בכהונת כל נשיא בארצות הברית יש חשיבות רבה, שכן במהלכה אמורות להתקיים בחירות האמצע, שלרוב מובילות לצמצום כוחה של המפלגה השלטת.
דומה כי לנוכח הרוב השברירי של המפלגה הרפובליקנית בבית הנבחרים וסקרי דעת הקהל הלא מחמיאים בעניין ביצועי הממשל, בייחוד בתחום הכלכלי, טראמפ בהחלט עשוי להתנהל בכוחנות רבה עוד יותר ולנסות להאיץ תהליכים, בעיקר בזירה הפנים-אמריקאית, כדי לקבוע עובדות בשטח ולשנות את פניה של ארצות הברית בואכה הבחירות לנשיאות בעוד כשלוש שנים.
התרעות פיקוד העורף