ההפגנות ונתיחת הגופות - האם צריך להעדיף את טובת ההורים שעברו אסון נורא ולכבד את אמונתם, שמתנגדת לנתיחת גופות, או שיש להעדיף את טובת הציבור שמגיע לו לדעת מהי סיבת המוות ואיך ניתן לפעול כדי שמקרה כזה לא יחזור? ייתכן מאוד שזכות ההורים קודמת, אבל גם אם זכותם גוברת על טובת הציבור, הדבר לא מצדיק הפרות סדר פרועות שגם הן מסכנות חיי אדם.
מעונות יום - בישראל אין מספיק מעונות ממשלתיים מפוקחים, ולא רק במגזר החרדי. לכן, לצד מעונות פרטיים, מתקיימים באזורים מוחלשים גם מעונות פיראטיים ולא מפוקחים.
שר החינוך הודיע: "בעקבות האירוע הטרגי הנחיתי את המשרד להקים צוות בין-משרדי בשיתוף המשטרה, השלטון המקומי, הפרקליטות וגורמים נוספים, לגיבוש תוכנית מערכתית לאיתור, אכיפה וסגירה של מסגרות פרטיות הפועלות בניגוד לחוק".
הפילוסופיה שלה גורסת שהמוסד הפנימי חזק יותר מהמדינה, ואפילו חזק יותר מהחלטות הורים בעניין ילדיהם. ההנהגה מקבלת את ההחלטות וחברי המגזר נשמעים. במקביל, נציגי המגזר נשלחים לכנסת, ושם הם משיגים את האמצעים לקיום האוטונומיה.
זו גם הסיבה להפגנות הפרועות של הקיצונים: המפגינים אינם סומכים על המדינה וחוקיה, ולכן הם לא מחכים לפסיקה. הם שורפים את המועדון מתוך אמונה שמערכת החוקים אינה חלה עליהם. הסירוב להתגייס הוא בסך הכל עוד סעיף בתפיסה הזו.
את מה המדינה מתמרצת - עקרונית, הממשלה יכולה לתמרץ כניסה של מעונות פיראטיים למערכת הרישוי, והשתדרגות. היא יכולה להתגייס לעניין בתוכנית מסודרת של אלף פעולות קטנות ועקביות כדי לא להגיע לאסון הבא. אבל האם היא באמת תעשה זאת, או תמשיך לתמרץ את המודל הקיים?
כיום, המדינה מתמרצת באמצעות כספים ומשאבים את מודל האוטונומיה החרדית. רוב הציבור, חילוני, מסורתי, או דתי ציוני, כבר מזמן אינו תומך באוטונומיה הזו, שאינה באמת אוטונומיה משום שהיא לא מקיימת את עצמה.
המדינה היא זו שמקיימת אותה בכספי האזרחים, ובהתחשב בכל מה שקרה כאן בשנתיים האחרונות, גם בדמם ובגופם. כדי להשאיר את החרדים בממשלה יש לשלם, והמחיר כל הזמן עולה.
השאלה היא, אם כן, איפה עוברים הקווים של האוטונומיה החרדית. אולי אפילו ניתן היה להגיע להסדר של אי-גיוס, בתנאי שיישובים חרדיים יוקמו בגבולות המדינה כדי להגן עליהם.
אבל כרגע, האוטונומיה רוצה את הטוב מכל העולמות - דיור, הגנה, חינוך ובריאות מהמדינה, ובתוך כך - סירוב להתגייס, וגם סירוב לסנקציות על אף העבירה על החוק. כשהמציאות כל כך בלתי נתפסת, עדיף להישמר מכל דיון אמיתי. הכי נוח להיבלע ברעש התעמולה ולהאשים את היועמ"שית.
התרעות פיקוד העורף