בבועה הזו יש פתרונות לכל דבר. אלה לא הפתרונות שהישראלים הרגילים מכירים. פתרונות אחרים. הם הופכים את החיים הקשים, אפילו בלתי אפשריים, של החרדי הממוצע, לאפשריים. הם מאפשרים למשפחה חרדית לגדל עשרה ואפילו 12 ילדים איכשהו, להאכיל את כולם איכשהו, להלביש את כולם איכשהו, ואחר כך אפילו לעזור לכולם לרכוש דירה כלשהי איכשהו.
השטעטל החרדי הוא הדרך היחידה לנהל את הכאוס בחברה החרדית. הבעיה היא שיש לו מחיר. בעיה נוספת היא שכאשר החשבון מוגש, כמו באסון המחריד שלשום ב"מעון" בירושלים, החרדים ממהרים להשליך את האחריות על אחרים. היום זו היועמ"שית ובג"ץ, בימים אחרים היו אלה החילונים, או חילול שבת, או כל תירוץ מופרך אחר שיעלה על הדעת.
הם בשלהם. מוצאים את השעיר לעזאזל ומטיחים בו את גידופיהם הרגילים, כדי שהקומבינה החרדית תמשיך הלאה. נוע תנוע. התינוקות נספים, השיירה עוברת. באסון מירון המחיר היה כבד מנשוא, אבל מה שקורה ביומיום ברחוב החרדי חמור לא פחות. לא מעט אנשים משלמים שם בחייהם, בבריאותם, בנפשם, בגלל אורח החיים, בגלל ההתנהלות, בגלל שהכל מופקד בידי שמיים, כלומר בידיהם של העסקנים שחלק לא קטן מהם מושחתים.
יש שם הכל, בעולם החרדי. נהגי מוניות וגט טקסי? לא צריך. זה יקר. זה מפוקח. יש "דרייברים". נהגים שלא עברו שום הכשרה, אין עליהם שום פיקוח, אין רגולציה, אין ביטוח מתאים, אין כללי בטיחות. הם עובדים ב"שחור", הם באים מהר וזה יוצא בזיל הזול. מתישהו יקרה גם שם האסון. כי מה שבזול, נגמר בדרך כלל ביוקר.
הכל נפתר שם, בעולם החרדי, בתוך השטעטל. מי שמתקשר למשטרה או לרשויות מסומן כבוגד. גם אלימות בתוך המשפחה, גם תקיפות מיניות בתוך המשפחה - הכל נסגר בבית פנימה, בחדרים חשוכים, וככה בדיוק זה גם נראה. למה צריך משטרה אם יש סיירת צניעות?
הם יכולים להשיג כל דבר. הדירות עולות רבע מחיר, כי יש שם פירמידת קומבינות מצטברת, כולל אין ספור הטבות מטעם המדינה, כולל התעלמות מרישיונות בנייה ומטופסי 4 ומרגולציה כלשהי. צאו לסיבוב בעיר חרדית כמו בני ברק, בין החניונים שהפכו לדירות, חדרי הזבל שהפכו לדירות, המסדרונות שהפכו לדירות. תעיפו מבט בפתרונות החשמל השונים.
הקשבתי אתמול לריאיון של אב של אחת הפעוטות שהיו באותו מעון שבו נספו שני התינוקות. הבת שלו ניצלה, תודה לאל. כשאסתי פרז שאלה אותו אם בדק בטרם רשם את בתו לאותו מעון, אם יש שם פיקוח כלשהו, הוא ענה משהו כמו: לא, אנחנו לא מאמינים בפיקוח, זה מחוץ לתפיסת העולם שלי.
כאן קבור הכלב, כאן קבורים עכשיו גם פעוט ופעוטה. הם לא מאמינים בפיקוח. זו הסיבה שעשרות אלפי בטלנים רשומים כתלמידי חכמים ואברכי ישיבה, כדי לחמוק מגיוס. זו הסיבה שרשתות החינוך החרדיות רשומות כמלמדות לימודי ליבה, או לימודי ליבה חלקיים, אבל בתכלס אין שם זכר לליבה. למה? כי אין פיקוח.
זו הסיבה שרוב המשק החרדי מתנהל ב"שחור", תוך עקיפה והתעלמות מרשויות המס והמדינה. זו הסיבה שהרחוב החרדי שוקק "צ׳יינג׳ים" ומוסדות רבים מהסוג הזה, אבני יסוד של תרבות הקומבינה ושיטת השקשוקה שמאפשרת למגזר שלם, שצמיחתו מהירה יותר מכל שאר המגזרים, לשגשג במחשכים ולנהוג ככל העולה על רוחו.
בקצב הנוכחי ובמצב הדברים הנוכחי, במקום שהמדינה תפעיל את כוחה והשפעתה כדי שהרחוב החרדי ייראה כמו רחוב רגיל, מה שקורה הפוך לגמרי. בקרוב, הרחוב הרגיל ייראה כמו רחוב חרדי. תרבות הקומבינה הזו לא נעלמת, אלא להפך. היא מתעצמת ומשתלטת על סביבתה. הביטו בערים החרדיות. כולן סמוכות על שולחנו של משלם המיסים. על שולחננו. בקרוב אצלנו.
מפעם לפעם, זה מתפוצץ. או קורס. או נשרף. או מורעל. או נחנק. או נדרס מתחת לגלגלי אוטובוס. ואז, כפי שכבר נכתב כאן, מוצאים מהר אשם תורן וממשיכים הלאה.
אתמול ושלשום הם סגרו כבישים מרכזיים בישראל למשך שעות ארוכות מאוד, כמעט בלי מעורבות משטרתית. הם הפגינו כדי למנוע עריכת ניתוח שלאחר המוות בפעוטות שנספו. לא שמעתי את קהל צווחניו של נתניהו מוחה נגד חסימת הכבישים. כל אלה שמיהרו לצווח כשמפגינים בקפלן חסמו את איילון לכמה דקות (החסימות היו תמיד קצרות וקצובות בזמן) התפוגגו כשאנשים נתקעו אתמול ארבע, חמש ושש שעות בפקקי ענק שלא הראו סימני פתיחה, ואין פוצה פה ומצפצף.
יותר מהסרטן, יותר מהלב. היא פוגעת גם בילדים. היא פוגעת בעיקר בשכבות העניות, החלשות. החוק הצליח לצמצם את צריכת המשקאות הללו בכ־30%. הגיעה ממשלת נתניהו ומיהרה לבטל אותו, לקול מצהלות הקהל. כל מילה נוספת מיותרת.
שלשום, ביום האסון בירושלים, בוצע בו קיצוץ נוסף של עד 46 מיליון שקל. התוצאה הקטלנית הגיעה מיד. רציתי לכתוב כאן צחוק הגורל, אבל זה לא מצחיק. במקביל, זורמים מיליארדים לכספים קואליציוניים, ל"משימות לאומיות", לפרויקטים של מורשת ושאר ירקות. רק לא להצלת חיים.
הדברים האלה לא נכתבים כאן משנאת חרדים. להפך. מי ששונא חרדים, מבטל את חוק המשקאות הממותקים. מי ששונא חרדים, מקצץ כמעט לאפס את תקציב הפיקוח על מעונות פרטיים. מי ששונא חרדים, מונע מהם השכלה שתאפשר להם קיום כלכלי מכובד, שיהפוך את הר הקומבינות המסוכן שנבנה סביבם למיותר. מי ששונאים חרדים הם, בעיקר, מנהיגי החרדים.
אריה דרעי הוא הדוגמה הקלאסית. גם הוא מיהר להפנות אצבע מאשימה ורמזים עבים לכל הכיוונים לאחר האסון בירושלים. המפלגה שהוא עומד בראשה הייתה אמורה להחזיר עטרה ליושנה, לסייע לחרדים לצאת מאורח החיים של העיירה היהודית והגטו, לאפשר להם לחיות בכבוד ועל הדרך גם לתרום למדינה. במקום זה, אתם יודעים במה היא עוסקת: ג׳ובים למקורבים, כספים קואליציוניים למגזרים והמשך שוד הקופה הציבורית.
כמה עצוב.
התרעות פיקוד העורף