בתוכנית שלנו אני ומעיין אדם הנחנו מצלמה נסתרת בסופר | חיים אתגר

כשאנחנו מנסים להזכיר בתוכנית הטלוויזיה שלנו שיש כאן עם נורמלי וטוב, יש כאלה שמעקמים את האף. אני מתבאס עבורם, כי בסוף השנאה האינסופית הזו הופכת לחיים עצמם

חיים אתגר צילום: בני בכך
ניסוי חברתי בתוכנית של חיים אתגר ומעיין אדם בקשת 12
ניסוי חברתי בתוכנית של חיים אתגר ומעיין אדם בקשת 12 | צילום: צילום מסך קשת 12
3
גלריה

בעידן של "כן ביבי, לא ביבי" אין אופציה אחרת: או שאתה מטנף על ראש הממשלה, או שאתה מטנף על אלה שמטנפים על ראש הממשלה. זהו. היכולת לטנף וללהטט טיעוני שנאה, ושנאה שכנגד, הפכה למקצוע. שום דבר כמעט לא נבחן לגופו של עניין: לא רמת טיעון, לא מורכבות, לא איכות. רק הפריזמה שנוגעת לעמדה סביב נתניהו נחשבת.

בעוונותיי, לא עמדתי בכלל שקבעתי לעצמי וחזרתי לאולפנים. חשבתי שיש לזה ערך, גם להגשה לצד מעיין: מגישה מעולה, אישה חדה וגם, לדאבון הלב, אחות שכולה. מעבר לחיבה ולהערכה הגדולה שיש לי אליה, והכימיה המצוינת בינינו, הרגשתי שחשוב להראות לציבור שבימים הכי קשים שידענו, החיים נמשכים. שצריך לנסות להמשיך.

מעיין אדם וחיים אתגר
מעיין אדם וחיים אתגר | צילום: באדיבות קשת 12

רציתי להיות חלק מפרויקט שבמרכזו תקומה, לצד עיבוד והתמודדות עם האבל הכבד שנחת עלינו. הרעיון היה להפחית נגטיביות ולנסות להביא תוכנית גם עם גוונים פוזיטיביים. זה קשה. זה עדיין קשה. האינסטינקט של כולם בעולם הטלוויזיוני-פוליטי הוא להתנגח. זה מביא לייקים, ולעיתים גם רייטינג.

יש לא מעט פרסונות שהפכו לסופר-מפורסמות הודות ליכולת לריב. להפוך ולהפוך עד שהשנאה בוערת אצל הצופה, המאזין, המצביע. מתמכרים לזה כמו לג'אנק פוד. זה סוחף ואחרי שהכנסת את זה לגוף אתה אומר לעצמך: "בשביל מה הייתי צריך את זה?". הממלכה הגדולה של הז'אנר הזה היא רשת X, המקום שבו ציניקנים הופכים לגיבורים. רשת שנשלטת בידי עיתונאים, פוליטיקאים ומטנפים מקצועיים. שלוש הצלעות הללו חוגגות שם. לתחושתן זה העולם כולו.

ניסוי חברתי בתוכנית של חיים אתגר ומעיין אדם בקשת 12
ניסוי חברתי בתוכנית של חיים אתגר ומעיין אדם בקשת 12 | צילום: צילום מסך קשת 12

בשבוע שעבר עשינו צעד נוסף: הנחנו מצלמה נסתרת בסופר גדול, שכרנו שחקן וביקשנו ממנו לדמות מצב שבו הוא מתקשה לשלם בקופה. ידענו שעם ישראל יתגייס בלי שאלות לעזרת חייל. לא היה לי ספק בזה, אבל בעיניי היה חשוב להזכיר ולהציף. בין גלי השנאה המטורפים, הפרויקט חשוב. הוא משמח ומזכיר שיש כאן אתוס של אחווה ורעות. לא אצל כולם, לא כל הזמן, אבל יש.

התגובות היו מדהימות. זה שרף את הרשת וזכה לאינסוף שיתופים. אבל היו כאלה שעיקמו את האף. שלפו ציניות. אנשים שחיים מהעימות האינסופי, שהתמחו בו, ובמובנים מסוימים כבר כלואים בתוכו. מבחינתם, אם זה לא לוחמני זה ראוי לבוז.

איש תקשורת חכם ושנון כתב ב-X: "איך חיים אתגר לא הוקרנג' מעצמו". ובתגובות לציוץ הופיעו גם פנינים כמו: "מזעזע - איזה רמת פיגור", ו"חיים אתגר צריך להתאבד, מזמן".

אני לא נעלב. לא נפגע. בעיקר, מתבאס עבורם. כי בסוף, גם אם זה טוב לקריירה, השנאה האינסופית הזו הופכת לחיים עצמם. ואם הם ירצו או לא, הם נהיו הדבר עצמו. השנאה. 

תגיות:
חיים אתגר
/
מילואימניקים
/
ניסוי חברתי
/
מעיין אדם
/
ערוץ 12
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף