"אני מרגיש שכולם במין מרוץ בלתי נגמר לנצח את הבדידות", אמרתי לדייט בעודנו יושבים באיזה מקום שאני לא בטוח עד עכשיו איך קוראים לו מרוב שהשם שלו היה מתחכם. "אתה מדפדף בכל האפליקציות, מדפדף בכל הפרצופים, ואתה רואה על כולם את הפחד הגדול מהבדידות, מהלבד הזה, ואתה מרגיש את הבהלה של כולם מלהיות לבד. אנחנו בתקופת הזוהר של הבדידות".
"אתה מאוד אוהב להגיד תקופת הזוהר", אמרה. בנקודה הזו ויתרתי על מעבר לנושא שיחה חדש שחשבתי עליו בדרך והוא שאין באמת תרגום עברי למילה "דייט" (ישנו רק המונח הכפוי "פגישה רומנטית"). בכלל, הנוכחות של מילים לועזיות בשפה העברית גבוהה מתמיד. גבוהה מדי. לראיה, הביטוי הראשון שהבת שלי הביאה איתה מהגן כשנכנסה לשם היה "או מיי גאד". אנחנו ללא ספק בתקופת הזוהר של המילים בלעז.
ואולי אני באמת מגזים עם כיווץ דברים לתקופות והכתרה של תקופות זוהר, אבל זה רק משום שבחודש וחצי האחרונים - שבהם נכנסתי לראשונה בשערי אפליקציות ההיכרויות לאחר שנים של סרבנות - מצאתי את עצמי בכמות לא קטנה של דייטים והייתי צריך לפתח המון נושאי שיחה ושיהיה לי גם מה להגיד עליהם כמובן. התחושה שלי הייתה שיש צורך להיות נחרץ בשיחה ולהגיע עם מסקנות. יש צורך בכמה שיותר סימני קריאה, אמרתי לעצמי, וכמה שפחות סימני שאלה. אבל כפי שהסתבר לי פעמים רבות, אני לא תמיד קורא נכון את המפה.
מה שכן, הרגשתי שיש דברים שדווקא כן למדתי בחודש הזה, ואני יכול לסכם אותם לרשימת המלצות לנכנס הטרי בשערי האפליקציות. זו הרשימה:
1. יש להשקיע בחדר הכושר של המוח לא פחות מאשר בחדר הכושר של השרירים. פעמים רבות ידע ואינטליגנציה ייתנו לך הרבה יותר נקודות זכות מקוביות בבטן.
2. להעלות לאפליקציה לפחות תמונה אחת שבה אתה נראה בינוני ומטה. חשוב לשמור על קשר בין המראה שלך במציאות לתמונות שאתה מעלה.
3. לדעת להתכתב זו מיומנות חשובה מאין כמוה (כמו כן שליטה בשפה העברית ובחוקי הדקדוק הבסיסיים נחוצה ביותר). המתכתבים בדמעה, ברינה יקצורו הישגים בשדה הקרב הרומנטי.
4. תהיה כמה שיותר פתוח להרחיב את גבולות ההגדרות שלך בנוגע למה שאתה צריך ומחפש. תהיה פתוח לגילים ולסטטוס משפחתי. מה שנדמה לך שאתה מחפש הוא הרבה פעמים לא מה שאתה צריך.
5. בהמשך לסעיף 4, נסה לא להגדיר מה אתה מחפש מבחינת קשר. סביר שבין שנראה לך שאתה מעוניין, ובין שאתה לא מעוניין, בדברים רציניים או ההפך, מה שתרצה תלוי מאוד במי שתפגוש. סביר להניח שברגע שתפגוש מישהי שתמצא חן בעיניך באמת, כל מה שנדמה לך שאתה רוצה (או לא רוצה) או צריך (או לא צריך), ייעלם.
"אז במה אתה מתעסק עכשיו?", היא שאלה. "אני הרבה באיקאה", אמרתי. רצה הגורל ובמקביל לכניסתי לעולם האפליקציות גם עברתי דירה ומצאתי את עצמי באיקאה על בסיס של פעמיים בשבוע לפחות. זו הייתה חוויה מעניינת במיוחד. באיקאה אתה רואה בעצם את העתיד של הזוגיות. זוגות-זוגות עטים על המקום ברגע מיוחד בחייהם - שנייה לפני המעבר לגור יחד. כאן הם הולכים לפגוש את מיטב הקונפליקטים כשיגיע הרגע לבחור את הצבע של הספה ואת הגודל של המיטה. אלו רגעים מכריעים בכרוניקה של מערכת היחסים.
"אין דבר יותר מרגש מזוג רוכש עתיד באיקאה", המשכתי להגיד, "ואין דבר יותר טרגי מזוג שמתפרק באיקאה. כמו שאתה בא לאיקאה, אתה לא יוצא. איקאה זה תהליך". היא צחקה (מה שלא ידעתי לאבחן אם זה לטובתי או לרעתי), ואני המשכתי: "ההגעה לאיקאה בזוג מגיעה עם אזהרת מסע: יש סיכוי שכמו שנכנסת, לא תצא. הגעתם בזוג, אבל יצאתם בנפרד. מה שכן, מי שעובר את איקאה ביחד יוכל כנראה לעבור הרבה דברים".
האמת היא, אני מוכרח לומר, שהאוכל באיקאה נהדר. בעצם, אני מבין עכשיו, איקאה הוא הלוקיישן המושלם לדייטים. יש אוכל מעולה ואחר כך אפשר להסתובב במקום (תמיד יש משהו שצריך מאיקאה). היתרון באיקאה הוא שכל פריט שם מעורר זיכרונות אישיים שמעניין לחלוק אותם. בזיכרונות המעניינים ביותר שלנו מעורבים חפצים, ואיקאה מעוררת זיכרונות מהסוג הזה. סיפורי זיכרונות של חפצים הם תמיד משעשעים.
בנקודה זו אני לא מתבייש להגיד שאני מעולה (אפילו מעולה פלוס) בהרכבת רהיטים מאיקאה (לא כולל הרכבת מיטות וספות וארונות מעל ל-2 מטר, זה כבר גדול עליי). הדבר היפה באיקאה זה שמכיוון שרבים מהרהיטים שאתה רוכש שם, אתה בונה בעצמך, אתה נקשר במהלך הבנייה לרהיט. ההרגשה היא שאתה והרהיט עוברים תהליך ביחד, וזה יוצר תחושת חיבור. בעולם מושלם אני עושה בשביל הכיף קורס הדרכת הרכבת רהיטים של איקאה - קורס שאותו עושים כל המרכיבים הרשמיים שלהם.
יש שני קורסים שהייתי שמח לקחת אם היה לי יותר זמן פנוי - קורס על היסטוריה פרהיסטורית ופלאואנתרופולוגיה וקורס הרכבת רהיטי איקאה. האמת היא שעקרונית אין דבר יעיל יותר לשדה הרומנטי מאשר יכולת להרכיב רהיטי איקאה. אני חש שיש מצב שאם אתה יודע להרכיב רהיטים של איקאה נשים יסלחו לך על הרבה דברים אחרים.
דבר נוסף שהייתי רוצה לדעת, אבל אין לו קורס לצערי - הוא לדעת איך לנוח. אני בן 42 ואני לא יודע איך נחים. אני קם בבוקר ומנוע החרדות מתחיל לפעול. כל היום המחשבות נעות בקצב לא נורמלי, ואני לא יודע איך מרגיעים את זה. אני חייב לומר שהצלילה לעולם האפליקציות היוותה לי הסחת דעת נעימה מהקיום האנושי וגרמה לי להתעסק הרבה יותר בזה מאשר בחוסר היכולת שלי לעצור את המחשבות לרגע.
אם כי בתור מכור מצטיין אני יכול לומר שיש ממד התמכרותי מובהק לאפליקציות, שגם הוא יכול להוות מקור לעייפות נפשית בלתי נלאית. אולם אין ספק שהאפליקציות הן הסחת דעת נחמדה הרבה יותר נניח מהטרנדים התורניים (עכשיו למשל זה הטרנד של שנת 2016), שתפקידם הוא לגרום לנו לא לשים לב לכמה קטנים חיינו וכמה שאין לנו מושג מה אנחנו עושים בהם ואיך לאט-לאט אנחנו מתפשרים על החלומות שלנו. בדיוק לזה טרנדים ברשתות נועדו. בזמן שאתה עסוק בחיפוש של תמונות מ-2016 אתה שוכח כמה עלובים חייך.
הטרנדים תמיד מניעים אותך לפעולה. בין שזה לשפוך על עצמך דלי מי קרח ובין שזה לעשות סרטון מטומטם כזה של מה שאמרו לך בעבר ("כולם אמרו לי לא להתחיל לשיר", "כולם אמרו לי זה לא הבחור בשבילך", "כולם אמרו לי שלא אצליח להגשים את החלום" וכו') ועשית את ההפך ועכשיו אתה במקום מדהים (זה היה הטרנד שהיה לפני טרנד ה-2016 הנוכחי). וכל הפעולות האלו בשם הטרנד הן הסחות דעת מחייך. זה תפקידם. גם מלונות ספא נועדו לטקטיקת הסחה מהאומללות של חייך, אבל על זה לא ארחיב עכשיו.
"אתה יוצא הרבה לדייטים?", היא שאלה. "פה ושם", עניתי. האמת היא שרציתי להגיד לה שבחודש וחצי של כניסה מפוארת בשערי האפליקציות הייתי ליצן, הייתי קברן, הייתי קבלן של חום אנושי, הייתי טבח של תשוקה, הייתי אקרובט בלי חבל, הייתי משורר של הודעות טקסט באמצע הלילה, הייתי כרטיס כניסה, הייתי חיוך מסביר, הייתי התנצלות כנה, הייתי צחוק מתגלגל, הייתי דמעה בקצה העין, הייתי מופע זיקוקים, הייתי הפסקת פרסומות, הייתי החלום והייתי שברו, הייתי רעש והייתי דממה, הייתי פזמון של שיר קינה, הייתי גרסת האנפלאגד האקוסטית של שיר רועש, הייתי מפץ גדול והייתי הפסקת חשמל - אבל הרגשתי שאם אגיד את כל זה בתשובה לשאלה "אתה יוצא להרבה דייטים?", זה יהיה מוזר מדי.
במקום זה דיברתי על הילדים שלי. זה לא נושא כזה מוצלח להעלות בדייטים, אבל אני מדבר עליהם הרבה. כלומר, אהיה מדויק, זה לא נושא מוצלח כשאתה נפגש עם מישהי שאין לה ילדים. כשאתה נפגש עם מישהי שיש לה ילדים השיחה נוטה להתגלגל מהר מאוד למחוזות התפריט בצהרון של הילד ושעת ההשכבה המומלצת וסרטי דיסני כיום ו"ציידות השדים של הקיי פופ" - שזה הלהיט הנוכחי. אני כמובן יודע את שירי הקיי-פופ משם בעל פה. שירים ממש מוזרים, אגב.
בדרך חזרה נזכרתי במישהי שפגשתי בזכות האפליקציות (והייתה אחת הנשים המשמעותיות שפגשתי כל חיי). נזכרתי שהיא אמרה לי בהתחלה שהיא תהיה מוכנה להיפגש רק אם אכתוב כאן בטור על עמותה להצלת חמורים שנקראת Safe Haven for Donkeys. אז הנה אני כותב.
קצת אחרי שנפגשנו גם הלכנו יחד למרכז הטיפול בחמורים שניצלו, של העמותה במושב גן יאשיה. יש שם מעל 180 חמורים שהם הצילו בנסיבות שונות. אפשר לאמץ חלק מהחמורים באופן וירטואלי על ידי תרומה לעמותה. אני אימצתי חמור מתוק בשם "טומי", שנמצא משוטט ומותש ליד מושב אשלים בספטמבר. הוא חמור לבן עם מבט עמוק. ראיתי עליו בעיניים בביקור שלי בחווה שהוא מבין אותי ואני אותו וישר ידעתי שאני אאמץ אותו. אני לא מת על השם "טומי", זה לא שם שמתאים לחמור לבן כמוהו, אבל לא הכל מושלם בחיים.
התרעות פיקוד העורף