ביוני החולף, בעיצומו של מבצע עם כלביא, כשהמדינה כולה הייתה מרותקת להנחיות פיקוד העורף, אמהות לפעוטות בבית החולים החרדי מעיני הישועה סירבו בתוקף לרדת למקלט למשמע האזעקה.
"קשה לסחוב עריסה במעלית", הסבירו, "הרבנים אמרו שזכות לומדי התורה בבני ברק תגן עלינו". האחות, דתייה אך לא חרדית, הפצירה בהן לשווא. כל נימוקיה נחתו על אוזניים ערלות.
רגע, אני אסביר. להלן רשימת השותפים לאשמה. אכן, מערכת המשפט וגם היועצת המשפטית לממשלה. הממשלה, על כל שריה וסגני שריה. ולא רק הממשלה הנוכחית, אף כי היא, כמובן, נושאת באחריות בראש ובראשונה. רשויות הרווחה, המשטרה, כל מוסדות המדינה ללא יוצא מן הכלל.
הפנו אליהם גב, הפקירו אותם אל גורלם כמו היו צמיתים של ראשי הקהילות החרדיות. פוליטיקאים חרדים אוהבים לנפנף בחוסר שוויון כביכול בין ילד חרדי לשאר הילדים במדינת ישראל, ולדקלם חדשות לבקרים כי מדינת ישראל דנה ילד חרדי לחיי רעב.
אז נכון, מתינוק חרדי ומתינוקת חרדית, עוד בטרם משתחררת היולדת מבית החולים, נשללות זכויות שהן מנת חלקו של כל ילד בישראל. לא משום שמדינת ישראל שללה אותן, משום שהיא האצילה את סמכויותיה על ראשי האוטונומיה אשר בתחומיה החוק הישראלי הוא בגדר המלצה בלבד, וגם זה במקרה הטוב.
כבר ביום היוולדו נוטלת האוטונומיה החרדית מהילד זכויות חברתיות, זכות לקבל חינוך חובה וזכות להגנה מעריצות המבוגר החזק ששולט בקהילה הסגורה.
נזהרים מהרבנים
במסגרת עבודתי אני נשאבת מדי שבוע אל תוך מכונת הזמן ומוצאת עצמי בעולם אחר. ממש לידכם - במרחק של שעה, חצי שעה, ולעיתים אפילו רבע שעה נסיעה מביתכם - חיים אזרחי מדינת ישראל אשר עולמם רחוק מעולמנו ב-200 ואף ב-300 שנה. אל תגידו שלא ידעתם, אל תגידו רחוק מהעין רחוק מהלב. זה קל"ב.
אישה כחושה, מותשת, אם לשבעה ילדים, והיא בקושי בת 30, מספרת שהרב של בעלה אסר עליה ליטול גלולות למניעת היריון לאחר אובדן דם בלידה, בכל פעם מחדש. הבעל לוקח מאשתו את משכורתה, מקצה לה פרוטות ל"משק הבית", ומאלץ אותה ואת הילדים להסתובב בבגדים בלויים ולקפוא מקור בחורף.
דמויות מפתח בקהילה מגינות על אנס ומטילות את האשמה על הנערות. מן הסתם הן לא נהגו בצניעות אם הוא לא עמד בפיתוי. יועצות לענייני משפחה מנחות נשים להשלים עם אלימות, כל שכן אם לא מדובר באלימות פיזית. המושגים "אלימות כלכלית", "אלימות נפשית" או "אַבְּיוּז" זרים לקהילות שמתנהלות לפי נורמות של המאה ה-17.
ילד בן 6 עם צרכים מיוחדים נאלץ ללמוד ב"חיידר" נוקשה, מקום שבו אין כל זכר לסיוע מקצועי. נכון, לאחרונה הוקמו מסגרות מיוחדות גם בתחומי האוטונומיה החרדית, אך האב חושש מסטיגמה.
ילדים לומדים בצריפים או בחדרים שבמרתפי בטון. אין חצר. אין מגרש משחקים. בעצם, הם כלל אינם לומדים, לפחות לא הבנים. אי אפשר להגדיר מוסד שמחרים לימודי ליבה כבית ספר. מיותר לציין כי ב"חיידרים" אין ספורט, אין חוגים, אין פעילות אחר הצהריים.
שירותי הרווחה נזהרים מהרבנים ולא מרבים להתערב. הנורמות של החברה הישראלית וחוקי המדינה שנועדו להגן על הפרט, מתנפצים על חומות הבטון של האוטונומיה. אין כניסה למדינת ישראל.
חופש בחירה
ואתם תגידו, אבל החרדים בחרו לחיות במאה ה-17 שלהם, אז מי אנחנו שנתערב ונקבע עבורם? ככה זה דמוקרטיה. אז זהו, שמילד שנולד באוטונומיה החרדית נמנעת זכות בחירה.
לפני כמה שנים, בשמורת הטבע יער מויר שליד סן פרנסיסקו, נתקלתי בקבוצת אַמִישִׁים. תחילה חשבתי שמדובר בחרדים, אך מקרוב הבחנתי כי הגברים שבקבוצה לא חבשו כיפות. בדומה לחרדים, אנשי הכת האנבפטיסטית (פרוטסנטית) מנהלים אורח חיים סגור שמרני, ומצייתים להנחיות נוקשות, כולל קוד לבוש. אז קל להתבלבל.
על פניו, למה שמדינת ישראל לא תעניק לחרדים אוטונומיה דומה לזו שארה"ב מעניקה לאמישים? קל להתבלבל בין שתי הקבוצות, ועם זאת קל למצוא את ההבדלים.
דבר ראשון, האמישים עובדים ומפרנסים את עצמם. עבודת כפיים היא אחת מאבני היסוד של הכת, והקהילות אינן נשענות על משלם המיסים האמריקאי.
דבר שני, האמישים הם כ-0.12% מאוכלוסיית ארה"ב, ואפילו במדינות ה"אמישיות" ביותר - דוגמת אינדיאנה, אוהיו ופנסילבניה - החלק היחסי שלהם באוכלוסייה בקושי מתקרב לאחוז אחד. החרדים לעומת זאת הם כ-13% מאוכלוסיית ישראל. הנגזרת מכך, האמישים אינם מעורבים כלל בניהול המדינה, בעוד ההנהגה החרדית מעורבת על סטרואידים.
והעיקר, וזה השלישי, לצעיר ולצעירה מקהילת האמישים ההנהגה מעניקה מגיל 16 ולכמה שנים קדימה, זכות בחירה. הצעירים יוצאים לעולם שמחוץ לקהילה, מורשים להתנסות בחיים האחרים, ומתבקשים להכריע. קוראים לזה "רומשפרינגה" (Rumspringa). %80-90% חוזרים לקהילה, בין היתר משום שניתוק מהקהילה הוא גם ניתוק ממשפחתם. אך יש להם האפשרות לבחור.
תינוק שנולד באוטונומיה החרדית נטול זכות בחירה. ראשי האוטונומיה דואגים להגביה את החומות ולאטום את החלונות ואת הדלתות באופן הרמטי. יש נכנס, אין יוצא. מי שעוזב אינו עוזב ברשות, הוא בורח. ואדם סביר, קשה לו לקום ולברוח.
אל תגידו שההורים אשמים, שהם בוחרים לגדל ילדים בתת-תנאים, שהם בוחרים למנוע מהם לימודי חובה, תעודת בגרות ורכישת מקצוע. לא ולא. מה עם החברה שבחרה לעצום עיניים ולאפשר להקים בקרבה אוטונומיה חרדית, שבה חוקי המדינה אינם נאכפים וזכויות הילדים אינן מוגנות? אה, כן. אל תגידו "אז מה את מציעה, לכפות עליהם אורח חיים חילוני?".
זהו, שאין קשר. לראיה - אפרת, גבעת שמואל ורעננה. ערים וקהילות דתיות שהן חלק אינטגרלי ממדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף