חיפשתי לשווא בין ועדות הכנסת ה־25 את ועדת השקיפות, היא "הוועדה ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור". שם מבטיח ניתן בזמנו לוועדה שבישיבותיה נחשפו תופעות מדאיגות של פגיעה בזכות הציבור לדעת תוך התעלמות מהחובה להנגשת מידע כאבן יסוד של הדמוקרטיה. קשה להבין מדוע הוחלט באפריל 2019 לבטל את הוועדה ותמוה שאף אחד מחברי הכנסת הנוכחית לא פועל לחידוש פעילותה.
בישיבות הוועדה בעבר עלו בין השאר מקרים של רכש ממשלתי בלתי חוקי ואי־עמידה בנוהל פרסום התקשרויות בהיקף של מיליארדי שקלים. מטריד היה להיווכח שמשרדי ממשלה ונבחרי ציבור לא תמיד הפנימו את העובדה שכל שקל שייך לציבור וצריך להיות מדווח, ושהיעדר שקיפות משמעותו לא רק פגיעה בקופה הציבורית ובכל אזרח, אלא גם קרקע פורייה לשחיתות.
הממשלה אומנם השכילה עוד בהחלטתה ממרץ 2011 להעלות על סדר היום הממשלתי את "יישום הוראות חוק חופש המידע" לשם "הגברת השקיפות" בשירות הציבורי, אך עד היום לא פעלה לאכיפת הנושא.
אם פיקוח הכנסת על הממשלה להבטחת השקיפות ימשיך להיות בלתי אפקטיבי, מן הראוי יהיה להקים בחקיקה מטה־על בין־משרדי בעל סמכות סטטוטורית וכלים להטלת סנקציות, שיפעל בתיאום עם מבקר המדינה וגורמי הביקורת הפנימית במשרדי הממשלה.
הכוונה היא שגוף זה יבטיח את יישום הנגשת המידע הממשלתי ושקיפותו לציבור תוך שימת דגש על תחומי חברה ורווחה ועל פרסום התקשרויות בכל הקשור להתנהלות תקציבית.
בדרך כלל נכח בישיבות הוועדה רק חלק קטן מעשרת חבריה. ואילו משרדי ממשלה לא הואילו לשלוח נציגים לדיון, או שיגרו נציגים חסרי ידע וללא נתונים רלוונטיים. נראה שהתנהלות הפוליטיקאים בעניין זה אף החמירה, תוך זלזול בוטה בבוחריהם.
התרעות פיקוד העורף