השנה, יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה יצוין כאשר ברקע אנו עדים לגל כמעט חסר תקדים של אנטישמיות ואנטי-ישראליות. מצ'ילי ועד דרום אפריקה, מלונדון ועד מדריד, מדינות וערים ברחבי העולם חוות בשנתיים האחרונות הפגנות, מחאות בוטות ומעשי אלימות וטרור כנגד יהודים וישראלים.
ביטוי נוסף לכך נרשם בניו יורק, העיר היהודית בעולם, שבה ביטל ראש העיר החדש, זוהראן ממדאני, את אימוץ ההגדרה המקובלת לאנטישמיות. העובדה שזה קרה באותה עיר שבה הכריז האו"ם בשנת 2005, על ה-27 בינואר כיום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, היא יותר מאירונית. היא עדות נוספת לפער הגדל והולך בין זיכרון מוצהר לבין אחריות מעשית.
פער זה יתבטא, מן הסתם, גם ביום עצמו, כאשר רבים בעולם יעצרו לרגע את שגרת יומם לשעה של הרהור וחשבון נפש. ביטויים כמו "לקח", "מוסר" ו"אחריות" יהדהדו בטקסים מוקפדים. אבל כאשר מתאפשר למנהיגים להצטער על חטאי העבר מבלי להידרש לשום מחיר בהווה, יום השואה עלול להתרוקן ממשמעותו המוסרית.
במקום שיום השואה הבין-לאומי יהווה תמרור אזהרה מפני דה-הומניזציה, זו שהוליכה להשמדה התעשייתית של יהודים, אנו עדים לתהליך הפוך. ניסיון לשכתב את ההיסטוריה כך שהיהודי שוב הופך לאשם התורן בכל תחלואי העולם.
השחיקה הזו בלקחי השואה אינה מקרית. היא פרי עמלם של כוחות פופוליסטיים משני קצוות הקשת הפוליטית. באגף הקיצוני ימני, למשל, אנו רואים אהדה גוברת והולכת לנאצים ולתורת הגזע ואפילו לאדולף היטלר עצמו. מנגד, בשמאל הקיצוני, מתבצע "היפוך שואה" שיטתי שבו ישנו שימוש במונחים כמו "ג'נוסייד" ו"נאציזם" דווקא כלפי הקורבנות.
לעודד מודעות ומעורבות אזרחית
כדי למנוע שיום השואה הבין-לאומי יהפוך לריטואל ריק מתוכן, נדרש מאמץ מתמשך ומקיף, חינוכי וערכי.
עלינו לדרוש שבתי ספר ברחבי העולם יקדמו תוכניות לימוד המעמיקות בחקר השואה, בשילוב דיונים על מוסר, אחריות וזכויות אדם; עלינו להציע למוזיאונים ליזום תערוכות אינטראקטיביות, שמדגישות את הפן האנושי של האירועים; עלינו לתבוע מהקהילה הבין-לאומית לאכוף סטנדרטים ברורים נגד ניסיונות לשכתוב ההיסטוריה.
ברוח זו, יש להמשיך ולהוביל פעולות חינוכיות והסברתיות, שמטרתן לשמר את זיכרון השואה ולהפוך אותו למנוע למעורבות אזרחית. דוגמה לכך הינה שיתוף הפעולה של הקונגרס היהודי העולמי עם חברות כמו מטא וטיקטוק כדי להבטיח שהמשתמשים יצפו במידע עובדתי על השואה, על ידי הפנייתם לאתר AboutHolocaust.org, שהינו מקור מידע מקיף שפותח על ידי הקונגרס ואונסק"ו.
יש להמשיך ולפעול לשילוב תוכניות הסברה, תוך תמיכה ביוזמות שמחברות בין הדורות כדי להבטיח שלקחים העבר יישארו נוכחים בחיי היום-יום. בזירה הבין-לאומית, חובתנו לעשות הכול כדי למגר תופעות אנטישמיות, כולל לחץ על ממשלות להגן על זכויות הקהילה היהודית. בזירה הפנים-יהודית, ולהדק את החיבור בין ישראל לתפוצות, שהוא חבל ההצלה שלנו בים השנאה הגואה.
רק באמצעות עשייה מסוג זה, יום השואה הבין-לאומי יוכל למלא את ייעודו האמיתי, לא רק כיום זיכרון, אלא כקריאה לפעולה ולמחויבות מוסרית. השנה, יותר מתמיד, הזיכרון חייב להפוך לאחריות.