לפני כמה עשרות שנים, בסמוך לכביש 2, עמד בניין נטוש ומפורסם שכונה בית ידלין. בראש הבניין התנוססה לראווה כתובת שנראתה לכל הנוסעים בכביש: "דרוס כל דוס". אז, היה זה ביטוי מובהק לשנאה חסרת עכבות. היום, הסיסמה הפכה לספורט הלאומי.
הציבור החרדי כולו נדרס תחת גלגלי נרטיב תקשורתי: בעוד חסימת כבישים על ידי מפגיני קפלן נחשבת "מחאה", כשחרדים עושים אותו הדבר זו "התפרעות". חילונים ודתיים לאומיים מקבלים תקציב, חרדים "סוחטים" אותו.
בכל מדינה מתוקנת, אם הייתה מתפרסמת הקלטה של איש ציבור הקורא לקחת יהודים על מריצה ולהשליך אותם למזבלה, הוא היה מוקע מהחיים הציבוריים לאלתר. כאן, לעומת זאת, יכול פוליטיקאי בכיר להכריז זאת בריאיון תקשורתי, ושום דבר לא קורה.
אך לכל הדעות, יש רווח אחד גדול שמרוויח הציבור הישראלי מהחרדים: "אחדות בעם". החברה הישראלית אומנם מפולגת. צד אחד בטוח שנתניהו הביא עלינו את 7 באוקטובר, ומאז צה"ל מציל אותנו, וצד שני בטוח שצה"ל הביא עלינו את 7 באוקטובר, ומאז נתניהו מציל אותנו. אך ברוך השם, יש מה שמאחד את שני הצדדים: הרצון המשותף להפוך את החרדים למוקצים.
אנו, החרדים, לא דואגים לעתידנו. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. השאלה היא רק מדוע יש מי שחושב שדריסת החרדים תגרום להם לבוא ולהתגייס.
התרעות פיקוד העורף