הצלחה חסרת תקדים בתולדות תנועת החסידות. לא זכור מקרה ששני ראשי חצרות חסידיות גדולות, יפעלו באופן מנוגד, ינקטו מהלכים סותרים באופן גלוי, ינחו ויורו לנציגיהם במוסד ממשלתי להפגין פילוג מתריס.
אף שמחלוקות היו בין החצרות בעבר, זו לא מחלוקת לשם שמיים. מדובר במחלוקת מונחית בשיקולים פוליטיים ולקואליציוניים. מהלכים שנועדו להבטיח את הישרדותו של בנימין נתניהו כראש ממשלה.
האדמו"ר מבעלזא ייזכר כשותף פעיל למהלך פוליטי-מפלגתי-קואליציוני. לא כבוד גדול, בלשון המעטה. ראש הממשלה נתניהו לא רק פירק את אגודת ישראל. הוא פירק את פאר ההדר והסמכות המעמד האדמו"ר חסידות.
אבל דוקא ההתנגדות העניקה לתנועת החסידות עוצמה פנימית, אנרגיה וכוח משיכה, ומנהיגיה הפכו לדמויות בעלות השפעה עצומה, שהורגשה גם מחוץ לחצרות החסידיות. מה שאיפיין את החסידות ומנהיגיה היה האחדות הרוחנית.
לימוד תורה הוא הערך העליון ביהדות. חכמי התלמוד קבעו שהתורה נבראה לפני בריאת העולם. מצוות לימוד תורה היא צו הדת והחובה העתיקה ביותר. מרגיז ומצער שדווקא מאבק להבטיח ולבצר את לימוד התורה לתלמידי ישיבות, הוא זה שחשף את חולשת ההנהגה הציבורית החרדית.
המאבק על חוק הגיוס הוציא לאור את חובבנותם של המנהיגות החרדית, במיוחד בקרב גדולי התורה הליטאיים. הם גאונים, אך לא מנהיגים. במהלך השנים, היו שברו את הנוהג של שמירה על ריחוק מנותני תפקידי הנהגה.
השתלטות הליטאים על הציבור החרדי, והעובדה ששני גדולי תורה ליטאיים מובילים את המאבק לחוק גיוס חדש, חשפה את העדר כישורי מנהיגותם. המאבק המתמשך רק החמיר את ערעור מעמדם של האדמו"רים וראשי החצרות החסידיות.
מה שנשאיר מהמחלוקות הללו, זה ערעור המעמד של האדמו"ר חסידות בישראל והמשך העדר מנהיגות ליטאית שמוכתבת בידי הכוחות הפוליטיים.
התרעות פיקוד העורף