והטיימינג? לא יכול היה להיות טוב יותר. מבחינה רגשית ומבחינת המצב המנטלי של הציבור בישראל, זה הטיימינג המושלם. ממש אחרי שחרור כל החטופים במלחמה. ברגע של הקלה, של תקווה, של גאווה לאומית. מערכת הבקרה שלנו לא פעילה, המגננות יורדות והרגש משתלט.
מעבר למלכודת הפוליטית, יש כאן משהו עמוק יותר: צמצום מכוון של מרחב האפשרויות. כשאומרים "רק אני מסוגל", יש פה הצהרה שמוחקת אקטיבית את היכולת של הקהל לדמיין תרחישים אחרים. כאילו מוּסרות אופציות של מנהיגים אחרים מהתפריט. אם אתה קונה את הסיפור, אתה חייב לקנות גם את הדמות הראשית, והוא דואג שתבין שבלעדיו הסיפור נגמר.
האמירה ש"העם לא צריך בחירות" זה בדיוק המסגור הנכון. זה לא שהוא, נתניהו, לא מעוניין בבחירות - אלא הוא דואג לציבור. מסגור הוא טכניקה שבה את אותו המסר ניתן לומר בשינוי השפה, והמסר מתקבל אחרת לגמרי ומייצר תחושות אחרות. כלומר, זה לא שהוא לא מעוניין בבחירות כדי לשמור על יציבות פוליטית, אלא הדבר לא ישרת את טובת העם.
גם האיומים כלפי איראן, בנוסח "נגיב בעוצמה שלא נראתה", זה זיהוי הזדמנות: אם הייתה הערכה שהתגובה האיראנית ממשית וקרובה, לא היו משדרים תוקפנות כל כך גלויה. נתניהו מזהה את חלון ההזדמנויות - איראן סימנה סיום, ועכשיו זה הזמן למנף את הדממה. להיראות חזק על חשבון השקט של היריב, למכור עוצמה מבלי לשלם עליה מחיר בשטח.
כל שכבה תופסת משהו אחר מאותו טקסט - וככה לא צריך לבנות מסרים שונים, רק לדעת שכל אחד יקרא את מה שהוא צריך לקרוא. זה איתות כפול לאמריקאים: נתקדם גם בלי הסיוע שלכם; ולבייס: אנחנו לא תלויים באף אחד. לא בעולם, לא במערכת, לא בביקורת. רק בעצמנו. ובמילים אחרות - רק בו.
זהו מונולוג שבסאב-טקסט שלו חבויה אמירה ברורה: המערכה עוד לא נגמרה, והאיש שניהל אותה עד עכשיו הוא היחיד שמסוגל להנדס את הפרק הבא. כי מעבר לתוכן עצמו, יש כאן בנייה של פרקים בסדרה. "שלב א' הושלם, עכשיו מתחיל שלב ב'". זה לא רק דיווח על מציאות, זוהי כתיבת תסריט שבו הוא הגיבור הבלתי ניתן להחלפה. ואם הוא הגיבור, אז להחליף אותו באמצע הסדרה זה לא רק לא חכם - התחושה היא שזה ממש "לא נכון" מבחינה נרטיבית. המוח אוהב עקביות בסיפורים. לא בהכרח סיום, אלא שלב נוסף בסיפור שלא נגמר.
ככל שהתקרבנו לסוף הנאום, כבר לא היה ברור אם אנחנו בלב דיווח מבצעי או בפתיח לתשדיר תעמולה. רק דבר אחד היה ברור, האיש על הבמה יודע בדיוק איך לספר את הסיפור כך שכולנו נרגיש שבלעדיו, המציאות פשוט תפסיק לעבוד.