כשהיו חטופים רבים בעזה, חיים וחללים, ומדינת ישראל נסחטה לשלם מחירים בלתי אפשריים תמורתם בשחרור אלפי רוצחים, בהפסקת מלחמה, בנסיגות ובוויתורים מדיניים גם מחוץ לשטחי הרצועה - שבה ועלתה הדרישה לקבוע כללים מחייבים למחירים שישראל תהיה מוכנה לשלם תמורת חטופים. מיד עלתה הדרישה מנגד, שהמאבק העקרוני הזה לא יתקיים "על גבם" של החטופים החיים ולא על נפשן של משפחות החללים. "נשוב לדון בזה אחרי שאחרון החטופים יחזור", הבטיחו.
הוועדה גם המליצה כי המשא ומתן יוצא מידי ראש הממשלה ויועבר לגורם מקצועי מטעם שר הביטחון, כדי למנוע לחצים פוליטיים ואישיים. כמו כן, הומלצו ניתוק כל קשר בין מקבלי ההחלטות ומשפחות החטופים וקיום לחץ על החוטפים באמצעות הרעת תנאי הכליאה של המחבלים שבידי ישראל. הוועדה גם קבעה שכל משא ומתן עם ארגוני המחבלים החוטפים יותנה בקבלת אישור מקדים מצד גורם בינלאומי כצד שלישי (הצלב האדום, למשל), על מצבם הבריאותי של החטופים.
הערבים יודעים זאת היטב. הם שמחו כשראו את הפגנות ההמונים הלוחצות על הממשלה להיכנע, ולמען האמת - אינני בטוח שראש ארגון טרור יאמר לעצמו בשעה שהוא מתכנן את החטיפה הבאה כי אין טעם להתאמץ, הרי עוד מעט יהיה חוק בישראל שימנע מהממשלה לשלם מחירים מופקעים, לסכן את ביטחון אזרחיה וחייליה, לתמרץ את החטיפות הבאות. הם מכירים טוב מדי את הציבור הישראלי ואת מנהיגיו. הם יודעים ששום חוק לא ימנע כניעה. לכל היותר תצטרך הכנסת להתכנס - ובהליך חפוז לבטל את החוק.
בישראל יכול מחבל להיות נידון לעשרות מאסרי עולם על רצח יהודים, אך לשום ממשלה בישראל לא היה קושי להתעלם מהחלטת בית המשפט ולהעניק חנינה או לשחרר בהליך מנהלי אחר את הרוצח, כפי שדרשו חבריו המחזיקים בידיהם חטוף ישראלי.
אז אם חוק לא יעזור - מה כן? עונשי מוות, ולא במשורה, אלא כעונש המחייב כל בית משפט הדן מחבלים רוצחים. זה סוג של פתרון. אם אין רוצחים בכלא - כי הם הוצאו להורג - אולי תפחת המוטיבציה של ארגוני הרצח לחטוף. אבל הכל יודעים כי מרגע שבית משפט בישראל יגזור את דינו של מחבל למוות ועד שיוצא להורג, יחלוף זמן רב.
ערעורים ועתירות, בקשות חנינה ולחצים בינלאומיים יעכבו את ביצוע גזר הדין, ובינתיים יכפילו ארגוני הטרור את מאמציהם לחטוף כדי להכניע את ממשלת ישראל ולבטל את גזר הדין. גזרי דין מוות צריכים לפיכך להתבצע בישראל משום הצדק, לא כצעד מרתיע, ולא כאמצעי לריקון בתי הסוהר ממחבלים רוצחים. צריך להוציא אותם להורג - כי זה צודק, ולא כי אולי זה ישתלם פעם.
ולפיכך התגובה היחידה העשויה למנוע או לצמצם חטיפות היא התגובה הצבאית. כל ראש ארגון טרור השוקל לחטוף ישראלים חייב לדעת כי ישראל תגיב בעוצמה "בלתי פרופורציונית". כל מחבל, זוטר כבכיר, חייב לדעת כי ימיו ספורים, ויחד איתו ייהרגו כל שכניו ומשפחתו, וביתו ושכונתו ועירו יימחו מעל פני האדמה. שתמונת עזה היום תהיה חקוקה בזיכרונו ותשוכפל מיד בכל מקום שממנו ייצאו מחבלים לחטוף.
אסור יהיה למדינה להתחשב בנוכחות החטופים ולרסן את פעולותיה, כי אם תעשה כן - היא תדון אותנו לסבבי אין קץ של חטיפות ועסקאות ומלחמות. את נקודת התורפה שלנו אנו חייבים להפוך לעמדת הרתעה.
התרעות פיקוד העורף