חסר עמוד שדרה
אין ספק שהוא הפך את ה"ממלכתיות" לקרדום. בכל פעם שהוא עמד בפני צומת שהיו בו עקרונות וממול ניצב כיסא - הכיסא תמיד ניצח. הווידוי שלו בריאיון עיתונאי, שלפיו עזיבת ממשלת החירום ב-2024 הייתה "טעות", הוא וידוי של חובבנות מזוקקת. הוא מודה בכך שהוא מתקשה בקריאת המפה הפוליטית. הוא עזב כדי להפיל את הממשלה, כאשר גילה שאין לו השפעה מבחוץ, ועכשיו הוא מתחרט שהוא לא שותפו של נתניהו.
גנץ נכנס בעבר לממשלה כי הוא פחד להיות בחוץ, ויצא ממנה כי הוא פחד להיות בפנים. הוא מדבר על "ממשלת הסכמות" בשעה שהעם קרוע. הוא פוסל שותפים פוטנציאליים משמאל ומימין, ונשאר לבד. נראה שגם חבריו הקרובים מכינים את הקרקע לנטישה סופית. הטרגדיה שלו היא שהוא מעולם לא הצליח להפוך לפוליטיקאי, אבל הפסיק להיות מנהיג. הוא איבד את היושר המקצועי שמאפיין אנשי ביצוע אמיתיים, ולא רכש את התחכום הדרוש כדי להוות אופוזיציה לנתניהו.
הסקרים מלמדים כי ההתרסקות הנוכחית היא תעודת הפטירה הפוליטית שלו. היא מוכיחה שהוא אדם שמוכן שוב להאמין לנתניהו ("אני רוצה לראות אותו לא מקים ועדת חקירה"). הוא לא למד דבר מהסכינים שחטף בגב. הוא ההוכחה לכך שבפוליטיקה הישראלית מי שחסר עמוד שדרה ויושרה, סופו להתאדות.
פוליטיקה ריקה
הממלכתיות שבה הוא התגאה הפכה למקלט נוח. במקום הצורך להכריע ולהחליט, כל עימות נדחה בשם "האחדות", וכל עמדה חדשה טושטשה בשם "האחריות". הצהרות נחרצות הוגדרו בדיעבד כאי-הבנות, קווים אדומים נצבעו מחדש בצבע אפור, וכך פעם אחר פעם הציבור גילה שהמילה של גנץ שווה עד הרגע שבו היא דורשת ממנו לשלם מחיר.
הממלכתיות, מותג שיווקי שמלווה אותו מתחילת דרכו, הפכה עם השנים לבדיחה עגומה. בשם הממלכתיות הוא לא נלחם, בשם הממלכתיות הוא לא הכריע, בשם הממלכתיות הוא לא אמר "עד כאן". זוהי ממלכתיות ללא עמוד שדרה. כזו שמעדיפה שקט תדמיתי על פני אמת פוליטית, ושמעדיפה הישרדות אישית על פני אמון ציבורי. כך נוצר נתק הולך ומעמיק בין הדימוי שהוא מבקש לשמר לבין המציאות שהוא מייצר.
מעולם לא נבחר פוליטיקאי שקיבל כל כך הרבה אשראי ציבורי ושילם עליו כל כך מעט. הציבור האמין לו לא בגלל מה שעשה, אלא בזכות היותו רמטכ"ל בעבר. אלא שככל שחלף הזמן, התברר שגנץ לא הביא פוליטיקה אחרת. הוא הביא פוליטיקה ריקה, כזו שאין לה כיוון, אין לה גבולות, ואין לה מחויבות אמיתית למילה שנאמרה אתמול. הצניחה החופשית היא לא רק שלו. היא לקח לכל מי שחושב שאפשר להנהיג מדינה באמצעות זיגזגים, חוסר יושר פוליטי והבטחות שמתפוגגות.
כוחו של גנץ אינו בכריזמה סוחפת או במניפולציה תקשורתית, אלא ביושרו האישי. גם למתנגדיו קשה להכחיש שמדובר בפטריוט ישראלי, שרואה את טובת המדינה כפי שהוא מבין אותה. החלטותיו, ובהן אלה שנתפסו כטעויות טקטיות, נבעו תמיד מתוך מה שנתפס בעיניו כשליחות למען אחדות העם. נועם הליכותיו, תכונה שהפכה למצרך נדיר בפוליטיקה הישראלית, והכבוד שהוא רוחש ליריביו ולשותפיו כאחד יוצרים סביבו תרבות של שיח ענייני ומכובד.
בזירה שבה הצעקנות נתפסת לעיתים כעוצמה, גנץ מוכיח שקיימת גם סמכות שקטה. כאיש פוליטי, הוא ייזכר כפוליטיקאי הסטרילי ביותר בתולדות המדינה, וכמי ששמר על ידיים נקיות, כי מעולם הוא לא העז ללכלך אותן בעשייה ממשית, והעדיף לצפות בכישלונות מהצד מאשר להסתכן ולהיות שותף באחריות.
התרעות פיקוד העורף