כך אמר, בבהירות שאינה משתמעת לשתי פנים: "בית המשפט אינו יכול ואינו צריך לשמש זירה להכרעה במחלוקות פוליטיות מובהקות. משעה שבית המשפט נכנס לזירה הפוליטית - חדל הוא להיות שופט והופך להיות צד במחלוקת". ולא הסתפק בכך. הוא הוסיף והסביר את המובן מאליו לכל בר-דעת: "כאשר בית המשפט נדרש להכריע במחלוקות פוליטיות מובהקות, הוא חדל להיות גוף שיפוטי והופך לגורם במחלוקת עצמה".
אזהרותיו של השופט לנדוי נפלו על אוזניים ערלות. אך נבואתו, למרבה הצער, התגשמה. מרגע שבית המשפט החל לפלוש אל תחומים לא לו, לבוא בנעלי המחוקקת והמבצעת ולעסוק בסוגיות פוליטיות - מרכזיות ושוליות כאחת - נשחק האמון הציבורי ברשות השופטת, והיא איבדה בעיני חלקים נרחבים בציבור את יתרון האובייקטיביות. אין בכך כדי להטיל דופי בשופטים כיחידים, אלא בשיטה. מן הרגע שהשופט עוסק בעניינים פוליטיים, קצרה הדרך לחשש ממשי שאמונותיו ועמדותיו האישיות יכוונו את הכרעתו, ולא הוראות הדין המחייבות.
נחשפת הסוגיה הפוליטית במלוא הדרה. כל עתירה דומה אחרת הייתה מסולקת על הסף, אלא שבעניינה של הקצינה דנן, אשר העידה מטעם התביעה בתיקי ראש הממשלה, די היה בכך כדי שהעותרים יתקפו את השר בכלים משפטיים ויטענו כי מדובר בהחלטה פוליטית פסולה, נגועה בשיקולים זרים.
ועל כן יש לשאול, האם זהו אכן המקרה החריג שבחריגים? האם מדובר בקצינה כה ייחודית, מקצועית ויוצאת דופן, עד שניתן לקבוע כי החלטת השר היא קיצונית, חריגה ופוגעת בשלטון החוק, באופן המצדיק שבית המשפט יבוא בנעליו ויורה לו להעניק את הדרגות המבוקשות? האם זהו המקרה להפר את ההלכה?
בחינה נטולת פניות חושפת אבסורד שאין כדוגמתו, ומובילה למסקנה קשה: העותרת נבחרה בקפידה, והעתירה הוגשה מפוזיציה פוליטית מובהקת, ודווקא מן הטעמים שכנגדם היא מתיימרת לצאת.
קלקול עולם
לפני שנים לא מעטות הסתיים בבית המשפט העליון הליך שנדון בפני הרכבים שונים, ועסק בפגיעה חמורה בזכויות חשודים. בסיומו ניתן פסק דין בהרכב של תשעה שופטים, אשר לא חסך את שבטו ומתח ביקורת חריגה בחריפותה על התנהלותה הבלתי חוקית של אותה קצינה המבקשת עתה קידום.
וכאן עולה השאלה שאיש אינו מעז לשאול בקול רם: כיצד רינת סבן, שבית המשפט העליון קבע כי פעלה שלא כדין, מוצגת כיום כאבירת שלטון החוק? כיצד מי שפגעה פגיעה יסודית בזכויות נחקרים, זוכה להגנה הרמטית ולייצוג משפטי חינמי בעלות של עשרות אלפי שקלים מידי אחד הגופים הפוליטיים החזקים בישראל? האם כך נראית הדאגה לאיכות השלטון?
"המטה משפט שונא תוכחה", הטעים החכם באדם. טור זה אינו מבקש להכעיס או להקניט, אלא להציב מראה בפני מערכת הפועלת על אוטומט ומסרבת להביט במציאות נכוחה. אין נרטיב או פוזיציה שיכולים להצדיק עיוות דין. ודאי שאין פוזיציה היכולה להפוך אי-חוקיות לאבירות.
עיוות דין אינו עניין פרטי, הוא הרס מוסדי. קלקול דין איננו שגיאה נקודתית, הוא קלקול עולם. טוב תעשה התנועה לאיכות השלטון אם תשקול מחדש את צעדיה, ותסיר ידיה מן הקצינה ומן העתירה.
התרעות פיקוד העורף