כמי שבצעירותו גדל והתחנך בארצות הברית, נתניהו רשאי וזכאי להזדהות כתומך ואוהד המפלגה הרפובליקנית. כפוליטיקאי בכיר, ובייחוד כראש ממשלה, נתניהו חייב ומחויב לגלות שהאהדה שלו לרפובליקנים איננה גורם מרכזי וטוטאלי בעיצוב מדיניות חוץ, ובוודאי שאיננה סיבה לזלזול, לקלות ראש ולהתעלמות שראש הממשלה מגלה במוצהר מול וכלפי צמרת המפלגה הדמוקרטית.
כמי שמכיר מקרוב ומבפנים את הפוליטיקה האמריקאית, נתניהו צריך גם לזכור כי אחת לארבע שנים יש חילופי שלטון בוושינגטון, ואחת לשנתיים יש מה שקוראים לו "בחירות אמצע הקדנציה", אז מאזן הכוחות בסנאט ובקונגרס משתנים. בתחום יחסי ישראל וארצות הברית, ראש הממשלה נתניהו נוהג כמי שמאמין שהרפובליקנים בשלטון לתמיד.
ההערכות האלו הן מוגזמות באופן פרוע. מדובר במיעוט קטן, מצומצם ושולי שאין לו שום השפעה בצמרת המפלגה הדמוקרטית. צמרת של סנאטורים וחברי קונגרס שנאמנים, מסורים ואיתנים באהדתם לישראל ותמיכה באינטרסים שלה. צמרת שראש הממשלה נתניהו מתעלם מנוכחותה ומזלזל בהשפעתה בזירה הפוליטית-מפלגתית בארצות הברית. ראש הממשלה גם איננו מודע, ואיננו רוצה להיות מודע, לתוצאות סקר דעת קהל אחרונים שהתקיימו בארצות הברית, שמגלים באפן ברור ירידה תלולה ומתמשכת בשיעור האמריקאים המרוצים מתפקודו של טראמפ. טראמפ עצמו ובכירים בראשות המפלגה הרפובליקנית התבטאו לאחרונה בחששות וחרדה מתוצאות הבחירות לקדנציה שייתקיימו בנובמבר.
התרעות פיקוד העורף