מילה אחת במילון העברי משמעותית במיוחד בשיח המפלג המתנהל בחברתנו פנימה: "בגידה". משמעותה - פעולה נוראה שבוצעה בחשאי נגדך, בידי אדם או גורם שהאמנת להם, בטחת בהם. כמובן, לא בבגידה ביחסים זוגיים עסקינן, אלא בביצוע פעולות נגד המדינה. חוק העונשין (סעיף 99 א', סיוע לאויב במלחמה), מדבר על כך שמי שעשה בכוונה מעשה שיש בו כדי לסייע לאויב, במלחמתו נגד ישראל, דינו מיתה או מאסר עולם.
עברו שנים, והמילה הקשה הזאת, "בגידה", נעשתה שכיחה בשיח שבין היריבים הפוליטיים - בעיקר מצד ארגוני שמאל ודובריו בכנסת, בהפגנות, בכרזות, ברשתות החברתיות, כנגד הממשלה הנבחרת, הלגיטימית, עד כדי עלילת דם של ממש. אין איפוק, אין גבול באמירות המוקצנות, שחורגות לחלוטין מביקורת לגיטימית במדינה דמוקרטית. ישראל עודנה במלחמת שבע החזיתות, האיומים הקיומיים לא פסקו - אבל גם אלה לא ימתנו את ביטויי האיבה, והמילה "בגידה" בראשם.
ובכן, אלה "בוגדים" ואלה "בוגדים", הציבור כבר נעשה אדיש לשימוש ב"בגידות", ואולי כתוצאה מכך גם משמעות המילה התרככה, כביכול. מצד אחר, אי אפשר שלא לקשור את השימוש בה טרם רצח רבין למה שעלול שוב לקרות - רצח פוליטי במדינת ישראל. זה יכול לקרות משמאל וזה יכול לקרות מימין. מכל צד עלול לצוץ רוצח פוטנציאלי, מוסת על ידי המילה "בגידה", ולבצע את זממו. הרצח הבא, חלילה, עלול להיות של ראש ממשלה, שר, איש ציבור, או עיתונאי. ואם עברנו בשלום את טראומת רצח רבין, ספק אם רצח פוליטי נוסף לא יפתח מלחמת אזרחים. משמעה, תחילת הסוף של מדינת היהודים.
התרעות פיקוד העורף