במסדרונות בית המשפט המחוזי, שם האוויר רווי תמיד במתח, אנו הסנגורים לומדים שיעור חשוב שוב ושוב: כוחה של המדינה הוא אינסופי. עמדתי שם לאחרונה, ממתין לדיון בעניינו של לקוח נורמטיבי שהסתבך, והרהרתי בכך שהאינסטינקט הראשוני שלי כסנגור הוא לברך על כל מהלך שמחליש את הפרקליטות.
אלא שכאשר מביטים מעבר לכותרות ומעמיקים בנוסח ההצעה שנדונה בוועדה, מתגלה תמונה מטרידה. השאלה המרכזית המרחפת מעל ההצעה אינה האם נכון תיאורטית לפצל את התפקיד אלא האם המודל המוצע, אשר המעניק לדרג הפוליטי שליטה במינוי התובע הכללי, נועד לתקן עיוות מבני או לייצר מסלול עוקף לשומרי הסף.
האם אנו עדים לרפורמה מנהלית, או שמא לניסיון להנדס את התביעה בצלמם ובדמותם של אנשי הציבור? רמז לכך ניתן למצוא בעובדה שחלק מרכזי בדיון שנערך אתמול (ראשון) בוועדת החוקה עסק בשאלה האם היעוץ המשפטי לממשלה מייצג נאמנה את הממשלה בהליכים הנידונים בפני בג"ץ.
ההצעה הנוכחית מבקשת לשנות את כללי המשחק, במקום יועץ משפטי עצמאי שמונה על ידי ועדה מקצועית בראשות שופט בדימוס, אנו צפויים לקבל תובע כללי שחב את מינויו לשר המשפטים. הפיכת מנגנון המינוי לפוליטי, בשילוב עם הקמת "ועדת בכירים" שתסנן חקירות נגד נבחרי ציבור, יוצרת משוואה מסוכנת של אכיפה בררנית.
תפקידו של התובע הכללי אינו מסתכם רק בהחלטה הטכנית אם להגיש כתב אישום, הוא זה שקובע את הטון הנורמטיבי של המדינה. העברת המפתחות לידי דמות שתהיה תלויה בחסדי הפוליטיקאים היא כמו הפקדת מפתחות כספת הבנק בידי הלקוח שנמצא במינוס הגדול ביותר, רק בגלל שהוא טוען שהפקיד הקודם היה קשוח מדי.
כאשר שומרי הסף הופכים למומחים מטעם, האינטרס הציבורי, אותו מושג חמקמק שאנו נלחמים עליו בבתי המשפט, נשחק עד דק והופך לכלי שרת בידי השלטון.
חשוב לומר ביושר, לתומכי הפיצול יש טענות כבדות משקל. המצב הנוכחי, שבו אותו אדם גם מייעץ לממשלה בבוקר כיצד לקדם את מדיניותה וגם מחליט בערב האם להעמיד את שריה לדין, יוצר ניגוד עניינים מובנה ועומס בלתי אפשרי. אולם הפתרון לכשל הזה אינו יכול להיות החלשת הייעוץ המשפטי והפיכת חוות דעתו להמלצה בלתי מחייבת.
רפורמה מבנית אמיתית, כזו שתשרת את הציבור ולא את השלטון, חייבת לכלול מנגנוני איזון נוקשים: בחירה על ידי ועדה ציבורית בלתי תלויה, הבטחת עצמאות מוחלטת בהחלטות פרטניות, ושמירה על מעמדו המקצועי של הייעוץ. ההצעה הנוכחית מתעלמת מכל אלו לטובת ריכוז כוח.
המשנה במסכת אבות מזהירה אותנו: "הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן". אזהרה עתיקה זו מהדהדת היום בעוצמה רבה. הפיצול, במתכונתו הנוכחית, נובע פחות מדאגה לטוהר המידות אלא ככל הנראה מצורך פוליטי דוחק של קואליציה הנמצאת תחת עננה משפטית.
התרעות פיקוד העורף