אבל בן-גביר הוא לא הסיפור המרכזי פה. הוא רק קצה אחד שלו. מן העבר השני עומדת היועמ"שית ואנשי שלומה. סיפור מרדכי דוד הוא רק הסימפטום למלחמת העולם שמתנהלת בין שני הקצוות, כשהמפכ"ל נשאב לתוכה כמו לתוך חור שחור עצום, שאין לדעת בשלב הזה מה מצפה לו בסופו.
המלחמה הזאת, שהתעצמה בשבועיים האחרונים, עד כמה שזה מחריד, רק בראשיתה. איש מהצדדים לא אמר עדיין את המילה האחרונה ומצבור התחמושת הולך ונצבר בערמות. לפי שעה נאחז דני לוי בציפורניו כדי להישאר יציב במקומו. לא לאפשר למאבקי הכוח לגרום לו ליטול צד. אבל כבר עכשיו אפשר להעריך שזה מצב זמני.
הסיטואציה הופכת לבלתי אפשרית וכל עוד ימשיך לשבת על הגדר יהיה חשוף למתקפות נגדו מכל הכיוונים, שרק ילכו ויחריפו ככל שיעבור הזמן. זה לא מצב אפשרי במבחן הזמן והצומת אליה דוהר המפכ"ל עשויה להתגלות קטלנית והרסנית עבורו. אם לא יאט ויבחר לאן לפנות, ימצא את עצמו נכנס לתוכה וההתנגשות הבלתי נמנעת קרובה מתמיד.
באומץ רב מצידו מיהר המפכ"ל החדש להודיע כי המינוי ייצא בכל זאת אל הפועל, וזאת בנימוק כי הקידום לא הוחלט על ידו אלא על ידי צמרת המשטרה בימים שקדמו למינויו ולכן אין בכוונתו לעסוק בנושא. בן רגע הפך את עצמו לוי ליקיר הימין ומקורבי השר. בבחירה בין בן-גביר ליועמ"שית נטל לוי צד מובהק ובכך חשבו שהוכרעה המחלוקת שהתנהלה באותם ימים בין השר למפכ"ל.
לוי חשב אחרת. בשורה של התבטאויות והחלטות שהגיעו בחודשים הבאים, דאג המפכ"ל להבהיר שאינו מונח בכיסו של השר הממנה. בסביבת בן-גביר החלו כבר אז לחשוד שהמפכ"ל במקום לדבוק בעמדתו והשקפת עולמו מעדיף לרקוד על כל החתונות.
נכון לעכשיו לוי מגלה עמידות גבוהה יותר מאלשיך ומסרב להתמסר לחלוטין לגחמות היועמ"שית. השאלה עוד כמה זמן זה ימשך. בשבועיים האחרונים חלה החמרה במאבק נגדו. תחילה משמאל.
בסביבת המפכ"ל וכן בלשכת בן-גביר יודעים היטב מי מאחורי התדרוכים: בלט, עוזרתו הלא מקודמת רינת סבן וסביבת היועמ"שית. המטרה ברורה. להעביר תוך הליכת אימים על המפכ"ל את לוי לצד שלהם ולגרום לו לסגור את התיק שמאיים להחריב את צמרת הפרקליטות עד היסוד.
נכון לעכשיו, בערך שנה אחרי ניסיון ההדחה, הודיע כהנא על פרישתו מרצון וההליך למצוא מחליף, שיהיה נוח לשר ולמפכ"ל כבר בעיצומו. אלא שכהנא, למרות הודעתו, לא ממהר ללכת. הערכה היא כי מי שממשיכה להחזיק אותו בכוח בתפקיד היא היועמ"שית עצמה, וזאת כדי לבלום ניסיון של בן-גביר להתערב במינוי מחליף.
במידה שכהנא לא יממש את התפטרותו בקרוב, יתכן שהכנסת תכריז על הקדמת הבחירות, או אז תטען היועמ"שית שממשלת מעבר לא יכולה למנות יועמ"ש חדש בשל ההגבלות שיושתו עליה, בעיקר בנושא מינויים, בתקופת בחירות.
אלא אחרי המתקפות משמאל, החלו בימים האחרונים גם מתקפות חריפות מימין על המפכ"ל. בתקשורת הימין מוצג לוי ככנוע ליועמ"שית ועושה דברה.
גם ההחלטה האחרונה של המפכ"ל להעביר את התיק ליועמ"שית משרד המשפטים, שהוכיחה עצמאות משפטית יוצאת דופן כשהחליטה שבהרב-מיארה מנועה מלעסוק בתיק, החלטה שקיבלה את אישור בג"ץ, לא התקבלה יפה בסביבת בן-גביר.
לשיטתם, העברת התיק כמוה כניסיון נואש של המפכ"ל להשליך מעליו את תפוח האדמה הלוהט, זאת מאחר שהיא אינה רשאית לכאורה לשמש כפרקליטה המלווה ולקבל החלטות על המשך החקירה, כמו חקירת היועמ"שית שבית המשפט העריך שהינה מחויבת המציאות, אלא נועדה למשוך את ידיה של המשטרה בכלל מעיסוק בנושא ולהעבירה לגורם אחר שישבור את הראש עליו.
בתוך כל אלה נרמז לא פעם באותם מאמרים שהיועמ"שית אוחזת את לוי בגרונו בתיק עבירות הבניה שלו שטרם הוכרע, שנועד לאלפו ולהפכו לצייתן ממושמע.
וכעת גם פרשת מרדכי דוד, שנועדה לחשוף את המפכ"ל בקלונו בהתערבות חקירתית לא לו בתוך פורום סגור, פרשה שכאמור התיזה ריקושטים על בן-גביר עצמו שהואשם על ידי גורמים במחנהו כמי שלא מצליח להשליט סדר בארגון עליו הוא מופקד. כמו גם תחושת הכאוס הכללית הנובעת מהתדרוכים על כך שבין המפכ"ל לבין דוברו אריה דורון שוררת מתיחות, שהגיע לכדי נתק.
מלחמת העולם כאמור רק בראשיתה. והמפכ"ל, שמוצא את עצמו בתווך, יאלץ בקרוב להכריע באיזה צד הוא נמצא. הישארותו במרכז רק תחריף את המתקפות עליו, שילכו ויתגברו, ושיהפכו את תפקודו לבלתי אפשרי. החלטתו לפסוע את כברת הדרך הנדרשת לכיוונה של היועמ"שית, מפגיני קפלן והשמאל, עשויה להיות מתגמלת בטווח הקצר. החיבוק התקשורתי יהיה חם והאופוזיציה תאמץ אותה לחיכה, בדיוק כמו את אלשיך בזמנו.
אם ילמד המפכ"ל מניסיון קודמיו עשוי הוא לגלות שמדובר בתגמול מפוקפק וקצר מועד. זהו מחנה שהתמחה במרוצת השנים בשיטת השתמש וזרוק. הרבה שימושיים נזרקו תחת גלגלי האוטובוס לאחר שמילאו את תפקידם ההיסטורי בשירות השמאל ואיש מראשיו לא חשב שיש עוד צורך בהם. אפילו אלשיך שהתמסר להם לחלוטין מוצא את עצמו בימים אלה תחת חקירה, לאחר שעזב את פוזיציית ההשפעה ועבר לעולם שכולו חוסר משמעות עבורם.
אדם אמיתי, הרואה את עצמו ערכי וחף משיקולים זרים, צריך למלא את תפקידו בהתאם לרחשי ליבו. לא להצטרף לבריונות כשהוא רואה אותה, גם אם היא מאיימת עליו אישית. התגמול יהיה ארוך טווח, ובעיקר כלפי עצמו.
יש מחיר אישי למי שמנסה להחניף לאלימות חוקתית רק כדי לנסות למלט את עצמו ולזכות לחיבוק רגעי, על אף שהוא ממכר ונעים. הידיעה של האדם שמכר את עצמו עבור ערכים זרים עשויה להתגלות כלא משתלמת ולהפוך את כל שליחותו בתפקיד אליו נשא עיניו כל חייו למאולצת וסרת טעם.
התרעות פיקוד העורף