בסך הכל, במהלך שני העשורים האחרונים עלו לישראל כ-4,000 מבני הקהילה במסגרת החלטות ממשלה קודמות, וכעת מבקשת הממשלה להשלים את תהליך הגעתם של בני הקהילה. יש המון הסתייגויות, רובן נכונות, אלא שהמטרה הסופית, שהיא להעניק לאנשי הקהילה הזאת זהות ולקוות שישתלבו במרקם הישראלי, מצדיקה את המאמץ. הבעיה: מול ממדי ההגירה החוצה, אלה מספרים זניחים. והממשלה מחליטה באמצע שיטפון הירידה להיאחז בקש כדי לא לטבוע.
המודל החברתי, לא הפוליטי, הוא העלייה האתיופית, שראש החץ החברתי שלה מוביל השתלבות אמיתית על אף הקשיים הקיימים. אפשר לומר שבני העדה, דור שני ושלישי לעולים, מבטלים בהדרגה חלק מהגזענות שהחברה הישראלית לוקה בה. מול כ-200 אלף יהודים אתיופים, שמחציתם נולדו באתיופיה, בני מנשה הם קהילה קטנה מאוד. העלאתם לארץ היא חלק מהרעיון החיובי של קיבוץ כל נידחי ישראל באשר הם.
הכוונה היא להעבירם במסלול הרגיל של סל קליטה, דיור במרכזי קליטה, לימוד עברית, שילוב בלימודים ובתעסוקה. תנאי נוסף הוא גיור, ומשם הדרך להצבעה קולקטיבית סלולה. נבדוק אם זה עובד בבחירות הקרובות.
התרעות פיקוד העורף