ביטול הלכת "אפרופים": הוודאות חוזרת לעולם העסקי | עו"ד אהוד (אודי) לסלו

אישורו של תיקון מס' 3 לחוק החוזים (חלק כללי) בכנסת לאחרונה, מביא עימו פוטנציאל לשינוי משמעותי בדיני פרשנות החוזים בישראל.

עד התיקון הנ"ל, ההלכה המובילה בפרשנות חוזים הייתה הלכת "אפרופים", אשר מקורה בפסק דינו של בית המשפט העליון משנת 1995 בערעור אזרחי מס' 4628/93 (מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ), אשר קבעה בתמצית כי "בפרשנות חוזה יש לחקור אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה".

כלומר, הלכת "אפרופים" העניקה עדיפות בפרשנות חוזה לכוונת הצדדים על פני לשון החוזה המפורשת. בכך היא נתנה לבתי המשפט סמכות רחבה לפרש חוזה בניגוד לכתוב בו ובפועל, החוזה חדל מלהיות המילה האחרונה. התיקון לחוק החוזים מבקש להשיב הבכורה בפרשנות החוזה ללשונו של החוזה כעדיפות ראשונה, לפחות בתחום החוזים העסקיים.

פחות פרשנות שיפוטית, יותר אחריות למנסחים

נוסחו המתוקן של חוק החוזים קובע, כי "אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים; לא הסכימו הצדדים על אופן פרשנות החוזה, יפורש החוזה בהתאם ליתר הוראות חוק זה". נובע מהוראה זו כי, בראש ובראשונה, מלאכת יצירת הוודאות מוטלת על כתפי העוסקים בניסוחו של החוזה. שנית, בהיעדר הסכמה מפורשת של הצדדים בגוף החוזה בדבר אופן הפרשנות של החוזה - פרשנות החוזה תבוצע על פי יתר הוראות החוק.

חשוב לציין כי הוראות התיקון לחוק החוזים קובעות גם כי במידה שצד לחוזה אינו מיוצג לעניין עריכת החוזה על ידי עורך דין, הוא ייחשב כצד שלא הסכים על אופן פרשנות החוזה (אפילו אם החוזה נקב באופן מפורש בכללים שיחולו על פרשנותו). משמעות הדבר היא כי המבקשים להסדיר בחוזה את הכללים שיחולו על פרשנותו, חייבים להקפיד הקפדה יתרה על כך שכל הצדדים לחוזה יהיו מיוצגים על ידי עורכי דין לעניין עריכת החוזה, שאם לא כן, ההסכמות לעניין פרשנות החוזה תהיינה ריקות מתוכן ובטלות לכל דבר ועניין!

במקרים בהם לא יסדירו הצדדים בגוף החוזה את אופן פרשנותו, קובע התיקון לחוק החוזים כללי פרשנות שונים לשתי קטגוריות חוזיות: האחת - חוזים עסקיים והאחרת - חוזים שאינם עסקיים, חוזים אחידים, חוזי עבודה והסכמים קיבוציים.

באשר לחוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות, קובע התיקון לחוק כי זה "יפורש בהתאם ללשונו בלבד, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: (א) מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת; (ב) מלשון החוזה בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו".  במקרים החריגים הללו קובע החוק כי החוזה יפורש על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים שאינם עסקיים, ובכלל זה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

---

השלכות מעשיות על החוזה העסקי

השלכות תיקון מס' 3 לחוק החוזים על הדוקטרינה המשפטית תלויות במידה רבה באופן בו יישמו ויפרשו אותו בתי המשפט בפסיקתם, אולם כבר כעת ניתן להעריך כי תהיינה לו השלכות ניכרות על האופן בו יהיה על עורכי דין מסחריים להיערך ולגשת למלאכת ניסוח חוזים עסקיים. הנה כמה המלצות שמומלץ ליישם כבר כעת:

לסיכום, התיקון לחוק החוזים הוא לא רק עניין משפטי תיאורטי, הוא כלי עסקי ראשון במעלה. הוא מחזיר את האחריות ואת השליטה לידיים של עורכי הדין המנסחים. בעידן החדש, חוזה טוב הוא כבר לא רק הסכמה מסחרית, אלא "תעודת ביטוח" משפטית שכתובה בשפה ברורה, חדה וחד-משמעית.