חזרתי לאחרונה מסן־ז'ן, עיר סינית "קטנה" בת 24 מיליון תושבים, שבה נמצא בית חולים אוניברסיטאי גדול, המסונף לאוניברסיטה של הרפואה הסינית המסורתית.
תמהתי כאשר עברתי ברחובות העיר ולא ראיתי אף מקבץ נדבות או חסר בית, מראות שרואים בשפע במקומותינו, וגם באירופה ובארצות הברית. לשאלתי, נאמר לי שהמדינה דואגת שלכולם תהיה עבודה שתאפשר להם לשלם על מגורים בדירה קטנה, על נסיעות, על כלכלה ועל ביגוד, כאשר החינוך והרפואה ניתנים חינם.
בכל מקום שבארץ מתוחזק על ידי חמישה אנשים - שם עובדים 50. עובדים, לא הולכים לעבודה. לא מחפפים, עובדים באחריות, בנאמנות ובכבוד. אומנם ידה של רוב האוכלוסייה אינה משגת חיי יוקרה, אבל עבודה, אוכל, מגורים ולבוש יש לכולם. אין ואסור לקבץ נדבות, מי שאינו מסוגל לעבוד נשלח על ידי הממשלה להוריו או לילדיו שידאגו לו, ורק לאלה העריריים דואגת המדינה.
אני רוצה להבהיר: אינני מקנא בסינים ולא הייתי רוצה לגור בסין, אף שאני משוכנע שתוך חמש עד עשר שנים הם יהפכו למעצמה הגדולה, העשירה והחזקה ביותר בעולם, ובוודאי שגם המסודרת והמאורגנת מכולן.
אף שהמנגנון הוא אוטומטי, ונקבע בחקיקה, קיימת אופציה של הכנסת לעצור את המנגנון (דבר שקרה בשנת 2024), ולמרות זאת, אף אחד מחברי הכנסת לא טרח לוותר על התוספת, אף שהמצב הכלכלי ברור לכולם.
מה אגיד? אנחנו במקום השני! כל הכבוד!
התרעות פיקוד העורף