במכה מקדימה ניסיתי למנוע את הכניסה שלה לאזור המוקצה ועשיתי ניקיון יסודי לצורך העלמת הראיות המפלילות. קיוויתי לטוב. זה לא עבד. למחרת בערב אשתי הופיעה מולי כשעל פניה חיוורון מסוים ובפיה הצהרה ברורה. "שמעתי ציוצים עכבריים כשנכנסתי לחדר האמבטיה", אמרה בקול רועד, "יש לנו עכבר שם, אני בטוחה".
בתחילה ניסיתי לבלבל אותה עם קצת עובדות. "איך העכבר יכול להגיע לקומה שנמצאת מעל פני הקרקע? מה הוא, עכבר מרחף?". בתגובה הסבירה באריכות שיש קו ביוב שעולה מעלה ודרכו, כנראה בסוג של סנפלינג עכברי, הברנש הסתנן. התיאור נשמע לי הגיוני ובעיקר קשה לסתירה. העכבר כמדומני ידוע כבעל חיים ורסטילי וגמיש.
"יש לנו חתול עצום שמסתובב בסמיכות לבית. אין עכבר בעולם שיכול לעבור אותו", העליתי באבחה אחת את אחד החתולים הבטלנים בשכונה לדרגת ואן דאם. "אל תחרטט אותי", נזפה. עוד טיעון התפוגג.
בבסיס הסיפור, אני חייב לציין שלא כל כך ברור לי מה העכבר חיפש בארון ובכלל, בבית שלנו. אצל השכנים הרבה יותר מעניין וגם יש יותר אוכל. אך מי אני שאערער על ההיגיון העכברי.
כשסיימה לדחות בבוז את טיעוני ההסחה שלי, החלה אשתי לעכל את הנתון המדאיג ובהמשך, בהיסטריה קלה, השלימה זמנית עם העובדה שעבר לגור איתנו חבר חדש. אני, לעומת זאת, שעברתי כמה וכמה בתים ודירות בשנותיי, וחייתי לא אחת לצד ג'וקים, עכברים ונחשים, לא התרגשתי. מתרגלים.
שקלנו כעת אם לספר לקטנות. החלטנו שלא, הן היו נטרפות. הדבר האחרון שחסר לנו הוא עוד מתח בבית ישראלי קונבנציונלי, שמתנהל כבר כמה שבועות בציפייה דרוכה לטילים איראניים.
הזמנו מומחה. אשתי יצאה לעבודה ונותרתי לבד עם לוכד מכרסמים מדופלם. הוא סקר, רץ בין פינות בבית והכריז באופן רשמי: "יש לכם עכבר", והצביע על כבל תקשורת מוזר שנכנס לתוך בור הביוב בפינה שלא ידעתי כלל על קיומה. "תראה, העכבר כרסם דרך הכבל, ירד לביוב ומשם עלה".
"יש מכסה לביוב", הקשתי, "הוא לא היה סגור?" "העכבר הרים את המכסה ונכנס", פסק המומחה. "עכבר שמרים מכסה?", שאלתי, "יש לי עכבר שמרים מכסים בבית? מה זה, סופרמן?". המומחה לא תפס את ההגיג כבדיחה והסביר ברצינות גמורה שמדובר בבעל חיים החכם עשרות מונים מכפי שנהוג לחשוב. בכלל, התרשמתי שמדובר בלוכד שמעריך מאוד את החיה שהוא דולק בעקבותיה. כמעט מאוהב בה.
משהסתיימו ההסברים הוא הניח מלכודות. לסיום, קבענו שאם החבר לא יילכד, המומחה יגיע לביקורת נוספת ונטכס עצה. מאז עבר חלף הזמן והעכבר איננו. יאמרו הקוראים שהבעיה נפתרה מעצמה, אבל אשתי ואנוכי חיים במתח: אולי יפציע פתאום מחוץ לארון, אי שם ברחבי הבית? אולי יגיח למרגלותינו בבוקר שגרתי?
כך אי־הוודאות מרקיעה שחקים: טיל איראני או מכרסם־על, מי מהשניים יגיע קודם למעוננו?
התרעות פיקוד העורף