שבוע אחד במדינה הזו, שתהיה בריאה, הוא כמו יובל ביבשת שלמה אחרת מבחינת מספר האירועים ונפחם. לאחרונה יש לי תחושה שכולנו נלכדנו במנהרת זמן, אחרת קשה להסביר את העובדה ששוב הטורקים בדרכם לארץ ישראל למרות העובדה שהאימפריה העות'מאנית שלטה פה 400 שנה והשאירה אחריה כאב, טיפוס ומיני קדחת, עוני ולכלוך. מה הלאה? יביאו עלינו את הממלוכים?
החדשות הטובות הן שהכל כבר קרה. החדשות הרעות הן שהכל כבר קרה. החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד ממה שכבר קרה. ובהקשר הזה ברור מהן החדשות הרעות. הרי ראינו כבר הכל. היינו שם. וגם אם לא היינו שם בעצמנו, יש מספיק ספרים, כל עוד אפשר למוצאם על המדפים ואין איזה גאון תורן שמופקד על העלמתם או שריפתם ויכריז עליהם כעל "ספרות בלתי רצויה".
כבר ראינו מהלכי ייבוש פרסי ספרות על ידי משטרים שונים, ביטול תקציבים למדעי הרוח והחברה וטיהור שיטתי של האוניברסיטאות מתחומי דעת כמו פילוסופיה, סוציולוגיה, היסטוריה וביקורת תרבות שהוגדרו כ"מדע מנוון". גם תקציבים שהופנו למחקרים שנתפסו ככאלה שמשרתים את האידיאולוגיה והצבא כבר הכרנו מהעבר הלא רחוק, אבל אני חלילה לא משווה. מה פתאום שנשווה. אסור להשוות. אנחנו עם נבחר, ונבחריו עוד יותר מובחרים מכולנו.
בברית המועצות של תקופת סטלין, השפה טבעה בתוך מערכת קלישאות שהוכתבה על ידי פוליטיקאים. כל כך הוכתבה, עד שהעיתונות, הספרות והשיח הציבורי אימצו אותה, וביטויים כמו "אויב העם" או "קו מפלגתי" השתלטו על כל שיחה בכל בית. בעיראק המוכה תחת שלטון סדאם חוסיין, מינויים במערכת האזרחית והצבאית נקבעו על בסיס נאמנות שבטית ופוליטית, קצינים קודמו גם ללא הכשרה צבאית מלאה, אינטלקטואלים הודרו באופן שיטתי, ומורים ואקדמאים הוחלפו באנשי מפלגה.
ראינו הכל. ראינו גם מדינות שהעייפות מהמאבק ההישרדותי השאירה מעט זמן ואנרגיה לעיסוק בשאלות מוסריות, גם בסיסיות. מינויים מוזרים ראינו ברומניה תחת שלטון ניקולאה צ'אושסקו, שסידר לרעייתו אלנה תפקידים מדעיים בכירים, אף שלא הייתה בעלת השכלה או כישורים מתאימים. תארים אקדמיים הוענקו באופן פיקטיבי, חוקרים בעלי שם סולקו משורות האקדמיה, והמדע כולו הוסב לכלי תעמולה.
גם באיראן לאחר 1979, במסגרת "המהפכה התרבותית" אוניברסיטאות נסגרו, מרצים פוטרו, ותוכניות במדעי הרוח שוכתבו לפי קווים דתיים. מינויים אקדמיים הותנו בנאמנות למהפכה, מחקר עצמאי הוגדר כסיכון, מרצים בעלי פרסומים בינלאומיים הודרו, ואנשי דת קודמו לעמדות אקדמיות גם ללא הכשרה מלאה. פילוסופיה וחשיבה ביקורתית לא נאסרו תמיד במפורש, אך הוגדרו כתחומים חשודים, ופרסים ומלגות הוכפפו לנאמנות משטרית.
עוד: בהונגריה מאז 2010, גיל הפרישה של שופטים הוגדר מחדש במטרה להדיח בכירים. ראשי מערכת נאמנים לשלטון מונו במקומם והביקורת החוקתית נחלשה. בבריטניה, בשנת 2021, הציבור התבשר על שינוי מדיניות מימון ההשכלה הגבוהה, תוך העדפת מקצועות המדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה וצמצום תמיכה בלימודי אומנות, היסטוריה ופילוסופיה. עכשיו בריטניה נשארה עם אבטלה ושירותים ציבוריים בקריסה מתמדת והאפי אוור ושיהוקים שנישאים למרחקים.
החדשות הטובות - בלי שמץ של ציניות - הן שעם כמונו, ששבע מנדודים ומגלויות, לא מוכן לקבל מרות, בטח לא של מי שהוכיחו את כישלונם פעם אחר פעם. כישלון צורב לדורות, שגובה חיים רבים ויקרים - בכבישים, במערכת הבריאות, במערכת החינוך, איפה לא. אין לי עניין לכתוב פה את הרשימה השלמה בשל מכסת מילים שאינני יכולה לעבור. עזבו אותי ממרכז הליכוד או מאומללים כמו מרדכי דוד שמזכירים לי תנינים בקרקס, או ערוץ תעמולה שהחל כבדיחה והפך לסכנה. עתידו, להערכתי, כעתיד מפלגות הקצה שמתקרבות אל קצן.
אני רואה את קווי הסיוע, מערכי ההסברה, איסוף התרומות ועוד דברים שכבר בתחילת המלחמה צמחו מהקרקע, כשהמערכות פה נחשפו במערומיהן אחרי כמעט שני עשורים של הזנחה פושעת. גולדקנופף יכול להמשיך לכרוך את עצמו בצעיפי לואי ויטון, וגם דרעי מוזמן להמשיך להתעטף בדמעות בצל על עוניו של הציבור שהוא מייצג בזמן שהקופה שלו הולכת ומתמלאת. כשייעלמו - לא יחסרו. על כך בדיוק חז"ל אמרו: "בזמן שציבור שרוי בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי".
התרעות פיקוד העורף