האם קנית כבר דירת נופש באיראן?
או אולי: אנחנו בונים פרויקט דירות נופש בקיש איילנד במפרץ הפרסי: אי מוקף מים טורקיזיים צלולים ושוניות אלמוגים. חופים מסודרים, טיילות, מרינות וספורט ימי. מלונות גדולים וקניונים. בחורף: אביב מושלם. בוא להיות חלק מריזורט היוקרה של האי קיש (מיקונוס האיראנית).
שו"ת בנושא גזל חניה
כבוד הרב, או כבוד האיש היודע כל, או כבוד אני לא יודע מי, זאת היא השאלה שלי. אלו השאלות המוסריות שלי. לפעמים אדם חונה ברחוב ותופס חניה, ביודעו שיש לו חניה בחניון שלו מתחת לבניין שלו, או בכניסה לחצר שלו, ואילו הוא לא משתמש בה. משאיר אותה ריקה, את החניה הזאת, שלאף אחד אחר אסור להשתמש בה, וחונה דווקא ברחוב ליד הבית.
מדוע הוא עושה זאת? יש לכך כל מיני סיבות. זה קורה. לפעמים גם לי, ואני חונה ברחוב ולא בחניה שלי, והולך לי, נועל את הרכב, וייסוריי תוכפים עליי, מצפוני מגרד לי ומעקצץ, וכואב לי, צורב לי. תפסתי כרגע מקום חניה שאולי אישה עם שני ילדים קטנים צריכה כשהיא מגיעה עם הרכב ורוצה לרדת ממנו ליד הבית שלה.
מה לעשות כבוד הרב, או כבוד זה שיודע תשובה לכל דבר, או כבוד הקוראה או הקורא. מה אומרת? מה אומר? איך לנהוג? זאת אומרת לא לנהוג, לחנות. מה לעשות? האם זה נחשב לגזל חניה? האם גזל חניה הוא מסוג הפשעים שפוגעים בזכויות האדם? האם מדובר בפשעים נגד האנושות? האם יענישו אותי על כך בעולם הבא, אם יש עולם הבא? אני לא יודע.
אני רק יודע שלפעמים, מסיבה טובה זו או אחרת, אני נמצא במצב שבו אני מתרחק מעם רכבי שכרגע החניתי, מפתחות הרכב בכיסי, הרכב חונה ברחוב ולא בחניה שיש לי, ואני מיוסר וחסר תשובה.
הספל הדחוי
בכל בית יש ספל קפה אחד, שניים, לפעמים יותר, שלא משתמשים בהם. אלה הם ספלים שאי פעם קנית כשעברת באיזשהו מקום, או ספל אחד שנשאר מסט של ספלים, והשאר נשברו, או אולי ספל שקיבלת ביום ההולדת ממקום העבודה ועליו תמונה שלך, או גרוע יותר, סמל של מקום העבודה. או תמונה של זוג מתנשק שקיבלת בחתונה שלהם (הם כבר התגרשו).
יש כל מיני ספלים כאלה, ספלים שמהרגע הראשון ידעת שהם מכוערים, או ספלים שפעם אהבת וחשבת שהם יפים, ספלים שמצאתם בדירה השכורה שאי פעם שכרתם, וחברת ההובלה ארזה גם אותם כשעזבתם.
אני מדבר על הספלים שעומדים בקצה המדף בארון, מאחורי כל הספלים האחרים, או בסוף המגירה. בדרך כלל את, קוראת אהובה, או אתה קורא אהוב, משתמשים כרגיל באותו ספל, מאג כמו שהוא נקרא, ובאחיו הדומים לו. דהיינו, במספר ספלים מועדפים כל הזמן, ויש לכם ספלים דחויים. אני שומע אותם כשאני פותח את המגירה של הספלים, והם אומרים: "קח אותי, קח אותי. גם אני רוצה שפעם תעשה בי קפה. אוי, כל כך קר לי, הרבה זמן לא פגשתי מים חמים". אבל אני לא לוקח אותו, את ואתה לא לוקחים אותו. הוא עומד לו שם תמיד, בקצה, ונשאר שם.
לעיתים רחוקות מאוד משתמשים בהם, בספלים הדחויים, ואז הם כל כך שמחים. זה קורה כשבאה כל המשפחה, או המון חברים למסיבה, ואז כל שאר הספלים נגמרים, ומתחילים לקחת את הספלים האחוריים, ועכשיו, הו, הנה, הנה, אני שומע אותם: "לקחו אותי, הנה עשו בי קפה, הנה עשו בי תה, עשו בי תה צמחים. לא נורא, לא נורא, גם זה בסדר".
אני מציע אם ככה שנבחר יום אחד בשנה, ונקרא לו "יום הספל הדחוי". או "יום הספל השכוח", "יום הספל המקופח", יום הספל השקוף", גם אם הוא מקרמיקה ועליו ציור של נעלי עץ הולנדיות וטחנת רוח, וכתובת "הב א נייס דיי". ומהצד השני כתוב "פרום קינדרדייק ויד' לאב", והוא לא שקוף. והידית שלו בצורת צבעוני. זה הספל שהיה בדירה השכורה ואשר לקחת איתך.
לעולם לא אקח ביוזמתי ליד ספל שכתוב עליו הב א נייס דיי, או מצוירות עליו נעלי עץ הולנדיות, או טחנת רוח, או שהוא מזכרת מקינדרדייק, אבל ב"יום הספל הדחוי", אותו יום בשנה, אנחנו ניקח את הספלים האלה, הספלים האלה שאנחנו לא נוהגים להשתמש בהם, ונשתה בהם קפה. או תה, או תה צמחים, גם תה צמחים ישמח אותו, את הספל המוזנח.
זה יהיה יום יפה לנו, ולספלים הדחויים.
פינת השלולית
היא נסיכה שאוהבת להעביר את הזמן בשידור חי בטיקטוק. היא, לפעמים גם יחד עם חברות נסיכות כמוה, עולה לשידור חי, אני לא יודע למה. משעמם להן אולי, כל הזמן עולים מולן כאלה שהן קוראות להם "יא שבור", ולי שובר את הלב שכותבים להם גם בעלי שם באותיות ערביות ועם הרבה דגלי פלסטין.
אחד כתב, באנגלית: "תל אביב היא עיר פלסטינית יפה". הרבה כותבים "פְרי פלסטין". גם לזה הן נחשפות. אולי הן מאמינות שיום אחד יעלה מולן בשידור החי בטיקטוק הצפרדע האמיתי, הצפרדע שמכיל נסיך.
התרעות פיקוד העורף