יום יבוא ואני אוציא ספר שייקרא "דברים שעשיתי ואמרתי בזמן שהייתי צריך לכתוב". הספר עצמו בעצם התחיל לכתוב את עצמו עוד בשנת 2010, עת התחלתי לכתוב טורים שבועיים ב"מעריב" ומצאתי את עצמי עושה הכל רק לא לכתוב. לעיתים נדמה לי שכתיבה תמיד תהיה פעולה לא נוחה ולא אידיאלית שתמיד כשתעשה אותה, תרצה לעשות משהו אחר. חוץ מאשר כשנמצאים בכלא.
בכלא נדמה שזה משהו אחר. למעשה, המקום היחיד שמורגשת בו חדוות כתיבה עצומה היא בקרב אנשים שנכנסים לכלא וכותבים את זיכרונותיהם. הם תמיד יוצאים שם עם איזה 70 אלף ומעלה עמודים בכתב יד צפוף־צפוף. לדעתי צריך להעביר חוק בחקיקה פרלמנטרית שקובע שמעתה גם בתוך גזר דין של כליאה יהיה רכיב של כתיבה אוטוביוגרפית. הרי יש הבדל בין מישהו שנידון לשלוש שנות כלא עם אפשרות לכתוב אוטוביוגרפיה למישהו שנידון לשלוש שנות כלא ללא אפשרות לכתיבה אוטוביוגרפית. חייבים לדעתי להוסיף, במסגרת ההרתעה, רכיב שידבר על אופציית הכתיבה האוטוביוגרפית בכלא.
אגב, את הרכיב בחוק שמדבר על איסור הכתיבה האוטוביוגרפית צריך להחיל בעיקר במקרים של פוליטיקאים שנכנסים לכלא. אלו מגלים סממנים גרפומניים כבדים כשהם נמצאים מאחורי סורג ובריח. בית הסוהר לאדם הרגיל הוא בעצם גן העדן לגרפומן.
זו אולי באמת תהיה הקדמה טובה לספר "דברים שעשיתי ואמרתי בזמן שהייתי צריך לכתוב". ומיד אחרי ההקדמה הייתי מתחיל לתאר את הדברים שעשיתי בזמן שהייתי צריך לכתוב - והם בעיקר טבלאות. הכנתי המון טבלאות של כל מיני דברים ותליתי בכל מיני מקומות אצלי בבית. טבלה אחת עם גובה של אישים היסטוריים (בן־גוריון - 1.52 מ'. סטאלין - 1.63 מ'. יצחק שמיר - 1.65 מ'. אדולף היטלר - 1.73 מ'. ווינסטון צ׳רצ׳יל - 1.67 מ'. שארל דה גול - 1.96 מ'. אברהם לינקולן - 1.93 מ').
עוד טבלה היא של פוביות של אישים גדולים בהיסטוריה (יוליוס קיסר ונפוליאון סבלו שניהם מגטופוביה - פחד היסטרי מחתולים. זיגמונד פרויד סבל מהופלופוביה - פחד מנשק חם. וכמה זה פרוידיאני כמובן הפחד הזה. ג׳ורג׳ וושינגטון סבל מטאפופוביה - פחד מלהיקבר בחיים. הוא ביקש שיחכו יומיים לפני שיקברו אותו. ניקולה טסלה סבל ממיזופוביה - פחד מלכלוך - ולא לחץ ידיים לאף אחד, אף פעם. ובגזרה המקומית: רותם סלע שלנו, שסובלת מאורניתופוביה שזהו פחד מציפורים).
כמובן שיש גם טבלאות של דברים שחשוב לדעת, כמו התפתחות האדם מההומו הביליס לפני 2.4 מיליון שנים, אל ההומו ארקטוס לפני כ־1.9 מיליון שנים ועד להומו ספיינס לפני כ־300 אלף שנים. וטבלאות של ציוני דרך חשובים בהיסטוריה של הזמן (המפץ הגדול לפני 13.8 מיליארד שנים, היווצרות הכוכבים הראשונים - כ־150 מיליון שנים אחרי המפץ הגדול, היווצרות מערכת השמש שלנו וכדור הארץ - לפני 4.54 מיליארד שנים והיווצרות הירח - לפני כ־4.51 מיליארד שנים).
אבל החשוב מכל הוא צילום שלי ממוסגר כשאני מחזיק בידי את הדייסון הראשון שלי - מה שהחל בעצם את עידן השאיבה בחיי. למעשה רוב הזמן כשאני לא כותב - אני מנקה עם הדייסון. מהרגע שהדייסון נכנס לחיי, אני יכול לתאר את "עיקר הפעילות שלי בזמן שהייתי אמור לכתוב" במילה אחת: ניקיתי. גם עכשיו בין פסקה לפסקה פה, בטקסט הזה, ניקיתי, ולמעשה כשאנשים מגיעים אליי הביתה הם תמיד נדהמים מרמת הניקיון אצלי בבית. הם תמיד אומרים גם שאני האחרון שהם חשבו שיקפיד על כזה ניקיון. אני אומר להם תודה ונותן להם להמשיך להתפעל. הם כמובן לא יודעים כמה דברים בעצם לא כתבתי בזמן הזה. הם לא יודעים שהניקיון בחיי הוא רק הסחה לדברים שהייתי צריך לעשות ועשיתי הכל כדי להתחמק מהם.
התרעות פיקוד העורף