העתירה המבקשת לחייב את ראש הממשלה לפטר את השר לביטחון לאומי מכניסה את בית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ, אל אחת הזירות הרגישות והמורכבות ביותר שניצבו בפניו בשנים האחרונות. לא מדובר בעוד מחלוקת משפטית שגרתית, אלא בשאלה הנוגעת לליבת היחסים שבין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והדרג הפוליטי הנבחר, ולגבולות ההתערבות של כל אחת מהן.
בשלוש השנים האחרונות נגרר בג״ץ פעם אחר פעם אל אזור הדמדומים שבו ההבחנה בין משפט לפוליטיקה מיטשטשת. אלה אינם מקרים של פרשנות חוק טכנית או ביקורת מנהלית קלאסית, אלא עימותים על החלטות המצויות, לכאורה, במתחם שיקול הדעת הפוליטי של הממשלה. עצם הצורך לדון בעתירה שמבקשת לכפות על ראש ממשלה לפטר שר מכהן ממחיש עד כמה מדובר במדרון תלול.
עדר התקיימותם של החריגים המצומצמים שנקבעו בפסיקה לאורך השנים. בפסקי הדין המוכרים בעניינם של דרעי ופנחסי עשה בג״ץ צעד דרמטי כאשר קבע כי ראש הממשלה חייב לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום חמור. שם, העוגן היה ברור: פגיעה מהותית בטוהר המידות ובאמון הציבור.
כאן, התמונה שונה. אין כתב אישום, ואין הליך פלילי תלוי ועומד. עם זאת, עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא חד משמעית: לטענתה, השר לביטחון לאומי חצה גבולות ברורים, השפיע והתערב בעבודת המשטרה מעבר לסמכויות הנתונות לו, ופעל בתוך תחומים המסורים למפקדי המשטרה ולא לשר האמון על קביעת מדיניות כללית בלבד.
מדובר, ככל הידוע, במקרה חריג ותקדימי, שבו היועצת המשפטית לממשלה מנחה את ראש הממשלה לשקול פיטורי שר מכהן בשל חריגותמסמכות ולא בשל עבירה פלילית. קשה להניח כי עמדה כה חריגה הונחה על שולחן ראש הממשלה ללא תשתית עובדתית רחבה, וללא שורה ארוכה של מקרים שלדעת היועצת מצביעים על שימוש לרעה בכוח השלטוני.
בג״ץ התייחס בכובד ראש לעמדת היועצת וביקש את תגובת הממשלה. אלא שהעמדה שהוגשה נתפסה, בעיני בית המשפט, ככזו שאינה מנומקת דיין. ייתכן מאוד שהוצאת הצו על תנאי נועדה בראש ובראשונה לחייב את הממשלה לעצור, לשוב ולדון בסוגיה, ולהציג עמדה סדורה, מפורטת ומנומקת לגופו של עניין. גם דחיית הדיון בחודש ימים משתלבת בגישה זהירה זו.
הטענה המרכזית של היועצת המשפטית היא כי השר מנצל את מעמדו כדי להשפיע השפעה פסולה על פעילות משטרת ישראל, דווקא בנושאים הרגישים ביותר של אכיפת החוק וחקירות. מנגד, המערכת הפוליטית מיהרה לגייס את העתירה כהוכחה לכך שהייעוץ המשפטי חורג מתפקידו ומתערב בהחלטות ליבה של הממשלה. כך יצאה הסוגיה מגבולות המשפט והפכה, כמעט בעל כורחה, לעוד חזית במאבק שבין ימין לשמאל.
אין להתעלם מכך שפיטורי שר הם מהלך חריג שבחריגים, וקשה לעיכול מבחינה ציבורית ודמוקרטית. דווקא בשל כך יש חשיבות רבה לכך שהיועצת המשפטית תפרסם, במלואם ובשקיפות, את הנימוקים והעובדות שביסוד עמדתה. רק כך יוכל הציבור להתרשם שמדובר בעמדה משפטית עניינית, שמבקשת להתריע מפני פעולה של שר בניגוד לחוק, ולא בעוד פרק במאבק פוליטי מתמשך.
בין כך ובין כך, בג״ץ מוצא עצמו מהלך על חבל דק במיוחד. כל הכרעה, או אפילו כל צעד ביניים, עלולים להתפרש כהטיה פוליטית. האתגר של בית המשפט יהיה לשמור על עקרונות של שלטון החוק וריסון עצמי בעת ובעונה אחת, משימה מורכבת מאין כמותה בימים אלה.
התרעות פיקוד העורף