ערב שבת, יום מצוין להיזכר באחד מימי שישי, לא לפני זמן רב. הילדים ואני מנסים לצאת מהבית לבית הספר, בדגש על "מנסים". בחוץ מחכה חבורה אלימה של אנשים שצורחים לעברנו: "בוגד", "בעלך בוגד", "בוגדים", "לא נסלח לכם", "בגלל אבא שלכם לא חוזרים חטופים". כך, על האיש שמסביר שוב ושוב שהוא מרגיש שזכה להצביע בעד כל שלוש העסקאות להשבת החטופים. צרחות, שקרים, הסתה.
אגב, הילדה דייקה. צרחו שם גם אנשים מבוגרים מאוד (כן, מבוגר יכול להיות גם תוקף ולא רק מותקף). מה עונים לילדה המדהימה והחכמה הזו? שבדמוקרטיה הישראלית של 2025 מותר להפחיד ילדים כל עוד אתה בצד ה"נכון"?
זה לא היה מקרה חריג. אין-ספור בקרים וערבים בחודשים שחלפו נראו כך. למעשה יום-יום, כולל מקרים מופרעים עוד יותר: אנשים שזורקים עצמם לכביש אל מול הרכב שבו אני נוהגת בתקווה (אולי?) לכותרת: "ניסתה לדרוס מוחה למען החטופים"? וכמובן ניסיונות לחסום בגופם את המשך נסיעת המכונית.
למחות, לא לשתק
והעיקר, קנסות כבדים ומשמעותיים. עד 75,300 שקל לחסימה של ציר חיוני, ועד 226 אלף שקל במצבים של "חסימה בנסיבות מחמירות" כמו הבערת אש על הכביש (כן, זה קרה יותר מפעם אחת במחאות קפלן והחרדים).
ההצעה עוסקת רק בחסימות שאינן "הפגנות מתואמות", ואינה חלה על הפגנות שקיבלו אישור מראש, אלא על שיבוש שגרה וסיכון הציבור. לא מאסר. לא דיכוי מחאה. מסר ברור: מי שבוחר לשתק את חייהם של אחרים – ישלם מחיר, לפחות בכיס.
נחשו מי מתנגדת? היועצת המשפטית לממשלה, זו שחתומה על המשפט "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי" (ישיבת הממשלה, 9 ביולי 2023). טוב, אבל זה קרה הרבה לפני מרדכי דוד. בחוות דעת שגלי בהרב מיארה הגישה לוועדת השרים לענייני חקיקה נכתב שההצעה אינה עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות.
שאין צורך בחוק, שיש בידי המשטרה מספיק כלים למנוע חסימות בעת הצורך, שהנחיות היועמ"שית והמשטרה נותנות מענה לטיפול בחסימת צירים ופתיחתם, ושההחלטה על פתיחת צירים חסומים היא מבצעית ונעשית בהתאם לשיקול הדעת של מפקדים בשטח ובהתאם לנסיבות. בטח, ראינו איך זה עובד נפלא.
חסימת צירים ואנשים בדרכם אינה הפגנה, היא הטרדה. היא אלימות. היועצת המשפטית לממשלה אינה אמורה להכריע איזו מחאה ראויה להגנה ואיזו פחות. ברגע שאכיפה תלויה בזהות החוסמים או בדעותיהם, החוק חדל להיות חוק והופך להמלצה.
מי שמעלים עין מחסימות כבישים והפחדת אנשים כשזה "הצד האחר", מאבד את הלגיטימציה להזדעזע כשזה "הצד הנכון". נכון לעכשיו אסור למרדכי דוד להתקרב לשלושה אנשים במשך 30 יום. ומה אחר כך? ומה עם כל "החסומים הפוטנציאליים" האחרים?
במציאות של ערפול וגבולות שנחצו, נדרשת חקיקה. מותר למחות, אסור לשתק. מותר לזעוק, אסור להלך אימים. ומי שמתנגד לחקיקה הזו לא מגן על הדמוקרטיה, אלא על הזכות למחוץ אחרים בשם אידיאולוגיה מדומה.
התרעות פיקוד העורף