ח"כים ששמעו אותו יצאו ברגשות מעורבים. חלק טענו שהוא היה במיטבו – חד, ממוקד, משכנע. אני מאמין שהתיאור נאמן למציאות. נתניהו במיטבו כשהוא משקר. הוא פורח במצבים האלה, שבהם הוא מפזר פייק, מעליל עלילות ומייצר פנטזיות. אבל באותה נשימה, רבים מהח"כים שהאזינו לו היו מזועזעים. "זה לא ייאמן איך הוא מפיל הכל על כולם, חוץ ממנו, איך הוא מעז להאשים רק את הצבא, רק את זרועות הביטחון, כולם חוץ ממנו, כולם מנעו ממנו ועצרו אותו ובלמו אותו. הוא רצה להגן על עם ישראל אבל מסכן, פשוט לא נתנו לו", אמר לי אחד הנוכחים בחדר.
נתניהו בא עם ציטוטים מתוך ישיבות הקבינט. ציטוטים שאף אחד לא יכול לבדוק ואף אחד לא יכול להביא בתוך ההקשר המלא שלהם. רק לנתניהו ואנשיו יש גישה מלאה לפרוטוקולים. כפי שפורסם כאן בעבר, זמן קצר אחרי 7 באוקטובר החלו אנשיו של נתניהו, בניצוחה של הגברת נתניהו, לעבור על כל הפרוטוקולים של כל הישיבות, קבינטים וישיבות ביטחוניות, כדי ללקט מתוכן את המשפטים שמהם ירכיבו את האליבי. את המשפטים האלה הוא הקריא ביום חמישי. הוא סיפר שאלה החומרים שנתן למבקר המדינה בעדותו. הוא סיפר שאנשי המבקר ישבו בלסתות שמוטות והיו חיוורים כסיד. אבל אז התערב בג"ץ ועצר את חקירת המבקר.
אז מה עושים? דבר ראשון, נתניהו התעקש לשקר ולטעון שההתערבות של בג"ץ באה מיד לאחר שנודע על עדותו. כאילו בג"ץ בעצם הוזעק כדי לבלום את יציאתה של האמת לאור. במציאות, הדיון בבג"ץ נקבע זמן רב לפני שנקבעה עדותו. אז מה עושים? איך מקדמים את האליבי בכל זאת? מייצרים מסלול עוקף, אלטרנטיבי: הישיבה שהתקיימה אתמול.
ואכן, אחד מדובריו היותר מגוחכים של נתניהו, איש ערוץ 14, מיהר להעלות ציוץ מפורט מדבריו (החסויים) של נתניהו בפני הוועדה הסודית בשעות אחר הצהריים. המסקנה: מדובר בצדיק. לא ועדת חקירה צריך נתניהו, אלא פרס ישראל. בואו נקווה שלא יתבע פיצויים מהמדינה. האיש הוא בעצם הקורבן העיקרי של 7 באוקטובר. תעזבו את הנרצחים, החטופים, הנאנסות, הנשחטות. זה נזק אגבי. תראו מה המנוולים עשו לשמו הטוב של נתניהו.
זה נתניהו קלאסי. הוא אפילו לא צריך להדליף את דבריו. בשביל זה יש שם ח"כים. כל מה שצריך זה ללקט את כל המשפטים הנכונים שאמר לאורך 15 שנות שלטון בכל הישיבות האפשריות, ולהמטיר את המקבץ הזה על ראשם של מי שלא יודעים איך הדברים נאמרו, מה נאמר לפניהם ואחריהם, מהם ההקשרים ואיך הגיבו אחרים.
אתמול אחר הצהריים התברר שנתניהו מאוכזב מהאפקט התקשורתי של הצגת האליבי שלו בוועדה. מה עושים? משתמשים בישיבת הקבינט שכונסה באותו זמן והייתה מיועדת לדיון בנושא האיראני. למרבה הפלצות, מתברר שנתניהו הקריא גם לשרי הקבינט את שלל הציטוטים שמסר לוועדה. בבחינת, אם הח"כים לא ידליפו מספיק, השרים ישלימו אותם. העיקר שעולב צדקתו של המנהיג העליון יתגלה לעיני כל.
מי שמכיר את נתניהו מכיר גם את הטריקים והשטיקים האלה. פעם, לפני שנים רבות מאוד, סיפר לי אחד מעוזריו לענייני מודיעין שנתניהו לא תמיד חתם לצד דיווחי המודיעין הסודיים ביותר שהועברו אליו. "כל ראשי הממשלה יודעים שצריך לחתום, לפחות בראשי תיבות, על כל עמוד כזה", סיפר האיש, שמשתייך דווקא לימין, "אבל ביבי לא אהב לחתום. לא שאלתי אותו, אבל הבנתי. חתימה כזו היא בעצם הפללה. אם משהו קורה, החתימה מוכיחה שראש הממשלה ידע, הוזהר, תודרך. בשביל מה זה טוב?".
בואו נניח לרגע שהוא צודק. שכל הסטנוגרמות מדויקות. שהוא היה זה שדרש לפרק ולחסל את חמאס, וראשי הזרועות השונים מנעו ממנו. האם זה פוטר אותו מאחריות? התשובה: לא. אפילו לא בצחוק. הוא עצמו הנחיל את זה לכולנו בדברים שאמר לאורך השנים על אחריותו של ראש ממשלה לביטחון הלאומי, במכתביו לוועדת וינוגרד, בדרישותיו השונות מכל ראשי הממשלה שאינם הוא לוודא את מצב הצבא, לזהות בעצמם את הסכנות, לתת את ההוראות הנכונות.
למי שלא הבין: הדלפת המסמך ההוא ל"בילד" יצרה נזק אדיר, חסר תקדים, לביטחון הלאומי. למודיעין הישראלי יש מספר מצומצם של נכסים מודיעיניים אסטרטגיים, להלן מקורות, שמעניקים לו את העליונות המודיעינית. פרסום המידע שמגיע ממקור כזה עלול לאפשר לחמאס לזהות את המקור ולפעול לסתימתו, או ביטולו. במקרה הספציפי הזה, מדובר בנזק גם בהקשר לגורלם של החטופים, וגם בהקשר לסיכון לוחמי צה"ל. ועדיין, לשכת נתניהו, בהשראתו, ביצעה את הפשע הזה, לכאורה. וכל זה בקרב על נרטיב ועל שמו הטוב של נתניהו, יממה אחרי ששישה אחים ואחיות שלנו נרצחים באכזריות בתוך מנהרות חמאס.
תחשבו רגע על הפרדוקס המדהים הזה: בעוד השופרות ממשיכים לפמפם את תיאוריות ה"בגידה מבפנים", מתברר שאם הייתה כזו, היא הייתה בפנים לשכת ראש הממשלה. מתברר שאנשי נתניהו חִלטרו אצל קטאר תוך כדי מלחמה וביצעו עבורה מבצעי השפעה, מתברר שהם גנבו מסמכים סודיים והדליפו אותם לגורמים זרים למרות איסור הצנזורה, ושיא השיאים מגיע כשמתברר שאחיו של ראש השב"כ מבריח סחורות לעזה תמורת מאות אלפי שקלים, בידיעה ברורה שזה מעשיר את קופתו של חמאס, ארגון הטרור שאחיו נלחם בו במקביל. אין ספק, אם ישנו גיהינום, ככה הוא נראה.
כל צווחני הבגידה וצרחני שאר תיאוריות הקונספירציה נעלמו בבת אחת כשהתברר שהאח של זיני מעורב עד צוואר בסיפור המטריד הזה. בערוץ 14, ששנה קודם שידר כתבה נרחבת על העושר שחמאס מרוויח מהברחות הסיגריות, מיהרו לפרסם ש"אחיו של ראש השב"כ נאשם רק בהברחת סיגריות". מיהרו להפיל את האשמה על פרקליט המדינה, עד שהתברר שמי שהורה לשנות את היחס להברחות מהסוג הזה ולהתייחס אליהן כאל עבירה ביטחונית, הוא זיני עצמו.
כשנתניהו מינה את זיני לתפקיד, תוך הפרה ברגל גסה של כל הכללים, האיזונים וההגיון הבריא, הטיעון המוביל היה ש"זיני יחשוב מחוץ לקופסה". ובכן, זה הצליח, אבל לא עם הזיני הנכון. מתברר שהאח, בצלאל, לא רק חושב מחוץ לקופסה, הוא גם חושב, לכאורה, מחוץ לפאקט הסיגריות.
הבעיה היא שבצלאל זיני זכה להנחת סלב מפליגה בגלל ייחוסו המשפחתי. בלית ברירה, השב"כ הוא שחקר את הפרשה הזו. מטבע הדברים, כשהתברר שאחיו של ראש השב"כ מעורב, הועברה חקירתו לידי המשטרה. כל שאר החשודים נחקרו על ידי השב"כ, תוך שימוש באמצעים מיוחדים שבהם המשטרה לא יכולה להשתמש. זיני היה פריבילג, רק בגלל הקרבה שלו לאחיו. לך תדע אם זה לא פגע בחקירה עצמה. כך או אחרת, כשמינויו של דוד זיני לראשות השב"כ אושר בוועדת גרוניס, נבדקו כל המידעים שהגיעו לוועדה על בני משפחתו השונים. בסופו של דבר, הוועדה העלתה על הכתב הסתייגות למינוי: אם יתברר שמי מבני המשפחה הקרובים ייתפס במעשים אסורים, יצטרך זיני להתפטר מתפקידו.
האם הוא צריך להתפטר מתפקידו? קטונתי מלקבוע. על פי החקירה, אחיו לא היה ממובילי מפעל ההברחות העזתי, אלא רק אחד מדגי הרקק שגרף לכיסו מאות אלפי שקלים. מצד שני, הוא היה אחד הזהירים והמפוכחים שבהם, הרבה להזהיר את חבריו לבל "יעלו עליהם", ביקש שיגיעו לפעילות ההברחות ללא טלפונים סלולריים וכו'. בסופו של דבר, האיש קצין בצה"ל, אחיו אלוף בצה"ל וראש שב"כ מכהן. הוא הגיע מוכן לאירוע.
מיד לאחר שידור הכתבה היא שוגרה בהודעות דרך מסרונים למאות אלפי בתי אב בציונות הדתית. מישהו השקיע הרבה כסף במאמץ לקעקע את ארגון הנשים הדתיות־ימניות שמסריו פוגעים, כנראה, בבטן הרכה של קואליציית נתניהו, שהתיישרה לכיוון אנטי־ציוני. למישהו היה חשוב מאוד שמסריו של הארגון הזה לא יישמעו בכנס רשמי של הציונות הדתית. מישהו, כך אני מעריך, שאמור לייצג את הציונות הדתית, או אפילו לעמוד בראשה.
זה, אף שהשתתפותה מצוינת על התוכנייה הרשמית, אף שהארגון שבו היא פעילה הוא מנותני החסות לכנס. מישהו חטף רגליים קרות מאוד. "אתן מעוררות מחלוקת", אמרו לנעה, "עדיף שלא תשתתפי במושב הפתיחה ושלא תגיעי לאילת". היא אספה בחזרה את המזוודה וחזרה לביתה, בלוד. מכונת הרעל הצליחה, פעם נוספת. הם גירשו אותה. ככה פשוט. העיקר שכותרת הכנס הייתה "בונים חוסן לאומי".
"שותפות לשירות" הוא לא ארגון שמאל, אין לו קשר לקפלן, והפעילות בו הן, אכן, נשות מילואימניקים בני המגזר הציוני־דתי. הבעיה של הנשים המופלאות הללו אינה שהן שמאל, אלא שהן נאבקות על שמו הטוב של הימין. הימין, שנחטף על ידי קואליציה שמנוהלת בידי זרמים לא ציוניים. ובכן, זה לא ימין. זו מוטציה שתוקעת סכין בגב הלוחמים, בסדיר ומילואים, ומזיעה כדי להכשיר את המשך משטר ההשתמטות ההמונית משירות, רק כדי להמשיך להנשים את הקואליציה הנוכחית ולספק לחרדים את הסיבות לא לפרק אותה.
אני מביא כאן את תמצית הדברים שכתב השבוע הרב בזק על תומר ונעה מבורך: "תומר הוא בחור מבריק ומוכשר מאוד, אוהב תורה, ויחד עם זאת צנוע ועניו, ולכן לקח קצת זמן, אך לבסוף הוא התרצה, ועם הזמן הפך להיות מתלמידיו הקרובים של הרב ליכטנשטיין, שהעריך אותו מאוד. תומר למד תשע שנים בישיבה, חלקן במקביל לכך שהתחיל ללמוד לימודי רפואה, ותוך כדי לימודי הרפואה גם השלים סמיכה לרבנות. למרות עומס הזמן הנדרש כדי להיות פסיכיאטר ילדים, כפי שהוא היום, הוא לא הפסיק ללמוד וללמד תורה – בין בתוכנית 'חברותא' לסטודנטים, ובין במדרשת לינדנבאום בלוד. הרב תומר גם פרסם מאמרים חשובים בענייני הלכה ורפואה.
"למרות התמדתו ושקיעתו בלימוד תורה, תומר הקפיד גם לשלב פעילות של חסד בשנות לימודיו בישיבה, וכך, במסגרת התנדבותו במועדונית של 'שלוה' באלון שבות, הוא הכיר את נעה. נעה גדלה על ערכים של תרומה לחברה, והוריה היו ממייסדי היישוב גבעות, שמשלב בעלי צרכים מיוחדים בגוש עציון. לאחר שגרו כמה שנים ב'כולל' של ישיבת הר עציון, הם בחרו לגור בלוד, מתוך אידיאלים של חיבור לעם ישראל, ונעה עוסקת שם בפעילות חברתית ענפה ומבורכת, לצד מאבקים חברתיים כלליים, כגון מאבקה המוצלח בתעשיית הזנות בישראל.
"מאז פרוץ המלחמה, תומר, שהתנדב לשרת כרופא קרבי, גויס למאות ימי מילואים, ונעה נשארה לבד עם ארבעה ילדים בלוד, כמו אלפי נשים אחרות. נעה חשה את הקושי בהמשך המציאות הבלתי נתפסת, שבה החברה החרדית אינה נוטלת חלק בהפחתת העומס העצום של ימי המילואים הנופל על כתפיהם של רבים רבים מבני הציונות הדתית, עם המחיר האישי והמשפחתי העצום הנלווה לכך. את נעה לא צריך ללמד שאין שום סתירה בין לימוד תורה לשירות צבאי. היא משמיעה קול מוסרי צלול וברור, הדורש שותפות בנטל, פשוט כדי שעם ישראל יוכל להמשיך לשמור על מדינתו.
"ביטול השתתפותה של נעה הוא מעשה ציני במיוחד, משום שלכאורה אין ויכוח ערכי על צדקת דבריה. אנו נוטים לחשוב שאין חולק על כך שהמצב שנוצר כאן של שימוש כביכול בנימוק של חשיבות התורה כהצדקה לחוסר המוסריות שיש בהטלת העומס הכבד על אחרים, הוא עוול שדורש תיקון. גם אם יש כאלה שחושבים שאינטרסים פוליטיים צריכים לגבור על שיקולים ערכיים, הרי שמניעת השמעת הקול התורני והמוסרי היא פשוט ניסיון בריחה עצוב מהתמודדות עם ההיבטים הללו. הדרתה של נעה היא הדרת הערכים הבסיסיים של הציונות הדתית, שאין כמו נעה ותומר לייצג אותם: אהבת ה', אהבת תורה, אהבת העם ואהבת הארץ".
אני מביא את הדברים כדי להמחיש לאיזה שפל מדרגה יכולים תועמלני הביביזם להגיע. את האנשים האלה סימן ערוץ 14 ערב קודם כשמאלנים עוכרי ישראל, ואת האנשים האלה ניסו גורמים עלומים בציונות הדתית להדיר מכנס שאליו הוזמנו. למה? כי אלה ההוראות שקיבלו ממכונת הרעל. הכפשות נוספות ספג הארגון בעלוני מגזר שונים.
הכל, כמובן, מבוסס על שנאה, שקרים ופייק עמוק. הכל כדי להמשיך לטשטש את דעתם של האנשים הטובים, המשרתים, המייצרים, המסורים והנחושים שמחזיקים את הארץ הזאת. הכל כדי להמשיך ולהנשים את הקומבינה המושחתת ואת הברית המגזרית האנטי־ציונית שהשתלטה על השיח הישראלי. ועוד לא אמרנו את המובן מאליו: שגם שמאלנים אינם עוכרי ישראל. שיש במדינה הזו מקום לכולם. לשמאל, לימין, למרכז, לדתיים, לחילוניים, לאשכנזים, לספרדים, אפילו לערבים. וגם לחרדים. בתנאי שיקבלו על עצמם את חוקי הז'אנר ויכירו במציאות.
השיא הגיע ב"כתבה" ששודרה בערוץ שאליה התראיינה אחת הנשים החשוכות שנראו כאן לאחרונה, נעמה זרביב. אחת שטוענת ש"שוויון מגדרי זה פשוט אסון" (בריאיון רדיו ל־103FM). הנ"ל פיזרה מקבץ אינסופי של שקרים, פייק והכפשות על נשים לוחמות בכלל וסא"ל אור ליבני בן יהודה בפרט. "כל המפ"אים שהיו בשטח התקשרו אלינו ואמרו לנו 'תדעו לכם, היא לא עברה אף רף מבצעי'", גילתה זרביב. בשלב מסוים הואילה בטובה להודות ש"אומרים שהיא התמודדה מול מחבלים בגבול מצרים".
אתה מביט באישה הנוראית הזו, מאזין לדבריה ושואל את עצמך אם יש עוד סיכוי לקיים שיח כלשהו עם האנשים האלה. הרי המציאות הפוכה משקריה של הנ"ל. ראשית, אין תחת סא"ל בן יהודה מפ"אים, אלא מפ"איות. ועוד לא נולד המ"פ שיכול לטעון שהיא לא עומדת ברף מבצעי כלשהו. כך היה ב־7 באוקטובר. ולגבי ה"אומרים שהיא התמודדה", צריך רק לבדוק. מי שאמר הוא מפקד פיקוד הדרום, סמי תורג'מן, כשהעניק לסא"ל ליבני בן יהודה את צל"ש אלוף הפיקוד בעקבות אותה תקרית משנת 2015. מומלץ להיכנס לרשת ולקרוא את תיאור הקרב שבו היא נפצעה, מנעה חדירה המונית של מחבלים ארצה, הרגה לפחות שלושה מהם באופן אישי ותפקדה שעות ארוכות תחת אש בצורה מעוררת הערצה.
ב־7 באוקטובר הייתה אור מג"דית קרקל. זרביב, המכפישנית, ניסתה להפיל עליה כשל מבצעי שאירע כמה חודשים קודם, ביוני, בגבול מצרים, כשמסתנן חדר ארצה והרג לוחם ולוחמת מגדוד ברדלס. הבעיה היא שלכשל הזה אין שום קשר לסא"ל ליבני בן יהודה. בעקבותיו, הדיח הרמטכ"ל את המח"ט ועיכב את קידומו של מג"ד. שניהם גברים, ואין לאור ליבני בן יהודה קשר אליהם או למקרה.
יש לה קשר ל־7 באוקטובר. ועוד איך. כי ב־7 באוקטובר היא הייתה כבר בשעה 8 בבוקר במוצב סופה, עם כוח קטן בפיקודה. היא הביאה איתה שלושה טילי לאו שאותם גררה לאורך היום כולו איתה בג'יפ, וניהלה קרב גבורה שבמסגרתו נבלמו מאות מחבלים שניסו להמשיך לחדור למוצב (50 כבר חדרו לתוכו קודם). היא ניהלה את הקרב הזה ברציפות עד 1 בצהריים והצליחה למנוע טבח בלוחמי הנח"ל שהיו מבוצרים בתוך הבסיס, עד הגעתה של התגבורת, בצהריים המאוחרים. אם אני מבין נכון את המצב, היא צפויה לקבל צל"ש גם על הקרב הזה.
"האופוזיציה יכלה למשוך את הצעות אי־ האמון ולהעלותה בעת אחרת, פרקטיקה מקובלת בכנסת על מנת לכבד מעמד, או חלילה אסון, ו/או לסיים אותו מבלי לקיים דיון סיעתי ארוך - שכן היה ברור כי ההצעה לא תצלח, ומנגד עומדת בפניהם אזכרתו של רבין ז"ל, שבמסגרת זו הכנסת מקיימת טקס ממלכתי במליאה. "אך ברוב חוצפתם, במקום להתמקד בטקס האזכרה בחרו באופוזיציה להמשיך בדיון ולהעלות את הצעות אי־האמון, משום שבחרו לנצל את התקשורת הרבה שהגיעה לסקר את הטקס ולקבל סיקור נרחב ביותר בכל אמצעי התקשורת שהגיעו לצורך סיקור הטקס.
"השר אמסלם השיב לשלוש הצעות אי־האמון בתפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. באופן מעשי הפרקטיקה המקובלת היא שהאופוזיציה מעלה הצעת אי־אמון והשר המקשר משיב לכל הצעת אי־אמון בנפרד וזמנו אינו מוגבל. לאור נסיבות הדיון, כאמור סמוך למועד טקס האזכרה, הוקצו לשר אמסלם על ידי יו"ר הכנסת 30 דקות (עשר דקות לכל הצעה). על מנת לחסוך בזמן, השר השיב על כל הצעות אי־האמון יחדיו במשך 24 דקות וחצי, וסיים את נאומו לפני הזמן שנקצב לו.
"למיטב ידיעתנו, במהלך נאומו של השר אמסלם לא נכחה באולם ח"כ מירב בן ארי, ובניגוד לפרסום מ־7 בנובמבר 2025 בכל מקרה היא לא ביקשה להוריד את השר מהדוכן. "להפתעת השר אמסלם, חרף כך שקיצר את תשובותיו להצעות אי־האמון, האופוזיציה ניצלה זאת והחליטה לקיים לאחר הנאום דיון סיעתי ולא לוותר עליו - והוא אשר גלש למסגרת הזמן והסתיים כמעט בשעה 17:30. הדיון הוא זה שגרם לאיחור מהמועד המתוכנן בו היה אמור להתקיים הטקס לזכרו של רבין ז"ל, והוא היה הגורם לעיכוב הטקס ולעיכוב נשיא המדינה.
"למרות זאת, על פי תקנון הכנסת, יו"ר הכנסת פנה לשר אמסלם להשיב על טענות שעלו בדיון הסיעתי על ידי חברי האופוזיציה, אולם השר הבין כי האופוזיציה - בחוסר רגישותה ובחמדנותה לסיקור תקשורתי - גרמה לעיכוב גדול בקיום טקס האזכרה וחרף זכותו להשיב וחרף כך שהעיכוב נגרם על ידי האופוזיציה, מתוך כבוד לטקס, ויתר השר אמסלם על זכותו להשיב לטענות שעלו בדיון הסיעתי, על מנת שלא לגרום לעיכוב גדול יותר ממה שנגרם בגין התנהלות האופוזיציה".
התרעות פיקוד העורף