האם יש כלי תקשורת מרכזי אחד במערב שלא פרסם השבוע שצה"ל מקבל את מספר האבידות של משרד הבריאות בעזה, שלכאורה עומד על 70 אלף? הכותרת המקוממת הזו קיבלה תפוצת נאט"ו, והכל תוצאה של תדרוך של קצין אחד שבמקום להגיד שהוא לא יודע, ציטט את המספר המוכר של משרד הבריאות העזתי. האמירה האגבית שלו הפכה לכותרת ב"הארץ", ומיד נחטפה לרשתות החברתיות והפכה לחומר בעירה. משם והלאה, הדרך של הטעות הזו להפוך לכותרת בכל כלי תקשורת מערבי מרכזי - הייתה קצרה.
התגובה המיידית היא להאשים את עיתון "הארץ" - או את הש"ג, שהוא אותו קצין שפלט את הכותרת השגויה. אבל העיתון התחבר ל"וייב" האנטי-ישראלי כבר לפני שנים ארוכות, ואשר לקצין - דברים כאלה קורים. אנשים עושים טעויות.
מביך, אבל חמאס עשה לנו בית ספר של יחסי ציבור עם הטקטיקה הזדונית שלו. הוא כל כך הצליח, שאפילו קצינים בכירים בצה"ל טועים ומצטטים אותו. חמאס הבין את התקשורת הבינלאומית הרבה יותר טוב מאיתנו, ועבד בצורה מסודרת, עם תוכנית עקבית של הפצת חומרים ומסרים. כך הגענו עד הלום, שנתיים ורבע אחרי 7 באוקטובר: ישראל מואשמת ברצח עם, מתמודדת עם האשמות לא פתורות בהאג, ועם כל יכולותינו המדהימות - לא השכלנו להעמיד נרטיב נגדי להאשמות העקביות במספרי הרוגים.
הכל כולל הכל
2. "משרד הבריאות" מציג את מספר ההרוגים כאילו כולם היו אזרחים. זוהי ליבת הסיפור. חאמס בונה את כל התעמולה שלו על הסיפורים הטרגיים של האזרחים כדי למכור לעולם מספר מטעה, שבעצם כולל בתוכו גם מחבלים הרוגים, גם מוות טבעי ברצועה, וכמובן - גם הרג כתוצאה מירי כושל של ארגוני הטרור, או פשוט ירי מכוון של ארגוני הטרור כלפי עזתים ש"משתפים פעולה" עם ישראל. המספר של חמאס פשוט כולל בתוכו את הכל.
3. אז מהי האמת? מספר המחבלים ההרוגים מוערך ב-20-25 אלף. היקף ההרג שנגרם כתוצאה מפעילות של ארגוני הטרור העזתים, מוערך בכמה אלפים טובים. היקף המוות הטבעי בעזה במהלך יותר משנתיים עומד על 12-15 אלף. כלומר - לפחות מחצית מהאבידות אינם אזרחים שנהרגו מירי ישראלי. נקודה.
4. למה זה חשוב? כי ברגע שמשווים את היחס בין מספר המחבלים ההרוגים למספר האזרחים ההרוגים כתוצאה מירי של צה"ל, מקבלים את תמונת המלחמה האמיתית: צה"ל נלחם בחמאס, ובדרך נהרגו אזרחים, וזה אכן נורא. אבל מכיוון שצה"ל עשה כמיטב יכולתו שלא לפגוע באזרחים, היחס בין מחבלים הרוגים לנזק היקפי (כלומר אזרחים שנהרגו) הוא נמוך בכל קנה מידה. ההערכה היא שהוא עומד על כ-1:1.5, כאשר במרבית המלחמות היחס הוא בין 1:6 ל-1:9.
5. כלומר, עצם המספר האמיתי למעשה מוכיח שצה"ל מתנהל בהתאם לחוק הבינלאומי, ושאין שום בסיס להאשמה המופרכת ב"רצח עם". אבל ישראל נכשלה באופן מביך בהעברת המסר הזה לעולם.
אגב, זה לא אומר שצה"ל לא אשם בשום פשעי מלחמה במהלך שנתיים של לחימה. ייתכן שהיו פשעים, כפי שמתרחשים מקרים חריגים בכל מלחמה. מה עושים במקרה כזה? המדינה פותחת בהליכים משפטיים נגד מי שביצעו את הפשעים ומענישה אותם בעצמה. זוהי תמצית החוק הבינלאומי האמיתי, למי שעדיין מתעניין בו.
תירוצים ובכיינות
עד כאן העובדות, והבעיה היא שהן פשוט נמסות לתוך הנרטיבים בעידן הפוסט-אמת. לכן השאלה הנוקבת אינה לגבי העובדות, אלא מדוע מדינת ישראל לא השכילה להעמיד נרטיב נגדי לנרטיב השקרי שהעמיד חמאס. איך הוא הצליח לגרום לכל כך הרבה אנשים בעולם להאמין שישראל ביצעה רצח עם?
כל מה שאנחנו שומעים מהכיוון הישראלי זה תירוצים. בכיינות על אנטישמיות. על כך ש"לחמאס יש קשרים מעולים עם עיתונאים זרים". שברשתות החברתיות המוסלמים הם רבים והיהודים מעטים. שתמיד לחלש יש יתרון תדמיתי. אבל עבור ממשלה לוחמת, כל אלה בסך הכל אמורים להיות נתוני הפתיחה שמהם מתחילים את המאבק, ומתוכם בונים תוכנית.
אז מדוע אף אחד לא הגן עלינו מפני רצח האופי שעשו לישראל במהלך יותר משנתיים? מדהים ששנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, עם שיאי אנטישמיות מטורפים כתוצאה מהכפשת ישראל, הממשלה שלנו עדיין ישנה בעמידה. המשרות במערך ההסברה הלאומי עדיין לא מאוישות, פה ושם יש קמפיינים מזדמנים ומשלחות של משפיענים, אבל אף אחד לא הקים קומנדו הסברה. הנושא פשוט לא נמצא בסדרי העדיפויות. אנחנו אמורים להגיד תודה שהחבר'ה מתכננים תקציב מוגדל למשרד החוץ ב-2026. באמת יפה שהתעוררו סוף-סוף.
מדוע זה כך? מה הסיבה? יותר מכל, נראה שמדובר בחוסר יכולת לנהל. אחרת מאוד קשה להסביר איך ייתכן שהממשלה לא מגינה בחירוף נפש על שמה הטוב של ישראל. מה, זה לא מספיק פטריוטי להיאבק על הסברה שפיצית למדינה? זה לא מספיק ימני להילחם כדי שבעולם יכירו בצדקת דרכנו? שווה להשקיע רק בהסברה לליכוד, או במבצעי השפעה עבור קטאר?
חשוב להבין: הרפיסות הזו מסוכנת. לא מדובר במותרות. חוסר ההתמודדות בזירת התודעה קשור גם למה שיקרה בהאג. הוא מסכן חיילים וקצינים, שעלולים להיות חשופים לתביעות אישיות או למעצר. לא הכל קשור באנטישמיות - כשיש טרנד אנטי-ישראלי סביב האשמות ברצח עם, אנשים רבים פשוט לא רוצים להסתבך. הם מעדיפים לא לעשות עסקים עם ישראל, לא להכיר ביצירה ישראלית, ולקפח חוקרים ומדענים ישראלים. כל זה עוד לפני שדיברנו על הסתה ערבית בגלל אל-אקצא ו"רצח עם" רגע לפני הרמדאן. ההשלכות מסוכנות לכולנו, ועלולות להגיע לפתחו של כל אזרח במדינה.
התרעות פיקוד העורף