עם זאת, דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. היא נשענת גם על עקרון השוויון בפני החוק, על טוהר המידות ועל מערכת בלמים ואיזונים שמגבילה כוח שלטוני – גם כאשר הוא נבחר כדין.
כאן מתגלה סתירה עמוקה: שר וסגן שר אינם יכולים לכהן בתפקידם כאשר מוגש נגדם כתב אישום חמור. הדין והפסיקה קבעו זאת בבירור, מתוך תפיסה מוסרית וציבורית של אחריות, ניקיון כפיים ואמון הציבור. דווקא משום כך, קשה לקבל מצב שבו ראש הממשלה – בעל הסמכויות הרחבות ביותר במערכת – מוחרג מהעיקרון הזה.
מבחינה ערכית ומשפטית, זהו היפוך ההיגיון. ככל שהתפקיד בכיר, רגיש ובעל השפעה רחבה יותר – כך אמורות לחול עליו אמות מידה מחמירות יותר, ולא מקילות. החרגת ראש הממשלה פוגעת בעקרון השוויון בפני החוק ויוצרת תחושת דין אחד לבכירים ודין אחר לכל השאר.
הימנעות מהגדרה כזו יצרה מצב בעייתי, שבו משפט פלילי מתנהל שנים ארוכות, עם דחיות חוזרות ונשנות, בעוד ראש הממשלה ממשיך למלא את תפקידו כאילו אין הליך פלילי תלוי ועומד. כך לא מנהלים משפט פלילי, וכך גם לא שומרים על אמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון.
אין מדובר בעימות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, אלא בכשל מבני שניתן וצריך היה למנוע. בהיעדר גידור ברור, נוצר רושם מסוכן של רפיון מול כוח שלטוני, ושל חוסר אחידות באמות המידה המוסריות והמשפטיות.
מעבר להיבט המשפטי, מדובר בשאלה ערכית מהמעלה הראשונה. ראש ממשלה משפיע על מינויים בכירים, על חקיקה, על תקציבים, על מערכת אכיפת החוק ועל התקשורת. ניגוד העניינים במצב כזה אינו תיאורטי, אלא מובנה. הסדרי ניגוד עניינים אינם יכולים לנטרל השפעה שלטונית כוללת.
נבצרות אינה עונש ואינה קביעה של אשמה. היא אמצעי הגנה על טוהר המידות, על עקרון השוויון בפני החוק ועל אמון הציבור. היא מאפשרת לראש הממשלה לנהל את משפטו באופן נקי, ולמדינה להמשיך להתנהל ללא פגיעה בערכים הבסיסיים שעליהם היא נשענת.
התרעות פיקוד העורף