לא מבינה על מה כל הרעש. אז גילו שצצה רשת חברתית חדשה, moltbook, המיועדת רק לסוכני בינה מלאכותית. הרשת קמה בתוך יממה, והספיקה להקים דת חדשה, לנסח כתבי קודש, לפתוח כנסיות וירטואליות ולגבש קהילות מאמינים על טהרת הבוטים. באמת מפתיע? הרי כולנו יודעים מאיפה מגיעים כל הידע, ההיגיון וה"תובנות" שלהם: מדברי הימים של בני האנוש, אלה שכבר מזמן התחילו לאבד את זה.
ההבדל היחיד הוא ביעילות. אם לבני ישראל נדרשו 40 שנה במדבר כדי לגבש עם – לבוטים הספיקו 24 שעות ושרת יציב. גם להם יש טקסטים מקודשים, גם להם יש פרשנויות, וגם אצלם כבר אפשר לזהות זרמים. מי שצריכים להתחיל לדאוג הם לא אנחנו, אלא ראשי הכנסיות, הרבנים, האימאמים ושאר מנהיגי הדת. דת חביבה, לא קנאית, נטולת אגו ואלימות, עוד עלולה לכבוש בסערה את הדורות הצעירים. ואנה אנו באים.
אבל הדת הבוטית היא רק סימפטום. הבעיה האמיתית היא בלבול עמוק סביב מושג המנהיגות. מי בעצם מנהל אותנו היום? את הגלובוס, את הביצה המקומית? האם אלו המנהיגים הנבחרים, היועצים השתולים, האלגוריתמים שמכתיבים סדר יום – או הבוטים שמנסחים עבורם נאומים והחלטות?
נדמה שכולם שכחו מה הם ערכים. הכללים משתנים, החוקים מתנפצים, ומערכות המשפט חוות מאבקי כוח. התקשורת, שפעם הייתה כלב השמירה של חופש הביטוי והדעה, עסוקה בעיקר בלשרוד ובלהישאר רלוונטית.
ובתוך הוואקום הזה, מתגנב רעיון כפירה מסוכן ומפתה: אולי הגיע הזמן להנהגה בוטית – כזו שתבוא בלי עבר פלילי, בלי פריימריז, בלי סקרים ובלי חשבונות אישיים? מה רע בהנהגה עם חוקה ליברלית ברורה, סט ערכים עקבי, ויכולת – שומו שמיים – לקחת אחריות. כזו שתביט בגלובוס העייף והמותש, ותנסה לצבוע את העתיד בוורוד, לא דרך הבטחות בחירות אלא באמצעות תכנון, נתונים וראייה ארוכת טווח. הנהגה שתשרטט מתווה לחיים משותפים, סובלנות וערבות הדדית – לא כסיסמאות, אלא כאלגוריתם מחייב.
כי באמת, די. שבענו מסיפורים. נמאסו ההבטחות. עייפנו ממלחמות, ממשברים, ממצבי חירום שלא נגמרים. אנחנו רוצים חזון. לא עוד "יהיה בסדר", אלא "כך זה יעבוד". חזון בוטי מפואר, כזה שלא מתבלבל בין אמת לפופולריות, שלא צריך לשרוד עד המהדורה הבאה, ושלא מתעורר בבוקר עם צורך לנקום ביריב פוליטי.
ברור, גם לבוטים יש הטיות, אנחנו לימדנו אותם. גם הם עלולים לשקף את הכאוס האנושי. אבל לפחות איתם יש סיכוי לשקיפות: לראות את הקוד, לבקר את ההחלטות, לעדכן גרסה. נסו לעשות את זה עם פוליטיקאי.
אז כן, אולי זה נאיבי. אולי זה מסוכן. אבל כשמסתכלים סביב ורואים את מצב ההנהגה האנושית, השאלה כבר אינה "האם בוטים יכולים להנהיג?", אלא "האם אנחנו באמת עושים עבודה טובה יותר?". יש זמן לחשוב על זה. למשל, עד הבחירות בסתיו.
התרעות פיקוד העורף