בלילה שבין שלישי לרביעי, 66 דקות אחרי חצות, נתקפתי ברעב בלתי נסבל. החלטתי שאני חייב לאכול משהו בעיר ללא הפסקה, שאני גר בה יותר מ-45 שנים.
סיכמתי ביני לביני שחומוס אשכרה בטח יהיה פתוח. חומוס תמיד הרדים אותי יופי. סלט זה בריא, ועל ביצה קשה, אפילו שתיים, בפיתה כל דיאטן ואפילו מתחזה לכזה, היה חותם שזו מנת בריאות. אבל החומוסייה הייתה סגורה.
בעבר הייתי אוכל שם גם בשלוש לפנות בוקר, אבל זה פעם. פניתי שמאלה מרחוב ירמיהו לדיזנגוף, שפעם היה רחוב שוקק וחי אבל בלילה הוא הרחוב הראשי, בכל עיר חרדית בכתריאליבק'ה. עד לפני שנתיים-שלוש, אולי פחות, הייתה איזו קונדיטוריה בפינת פרישמן, שהייתה פתוחה בלילה. אז זה נגמר. נהגתי לאט על דיזנגוף, הייתי היחיד בכביש, למעט מוניות שנענו לקריאה ומיהרו לאסוף נוסע. הכל סגור. וסנדוויצ'יות או המבורגריות, סגורות לגמרי או בשלבי ניקיון לפני נעילה.
מה קרה למיתוג של עיר ללא הפסקה, שהולכת לישון בחצות? אז עצרתי ליד מסעדה אחת ושאלתי. העובד הודיע לי שזו תקנה של העירייה, סוגרים לכל המאוחר עד אחת לפנות בוקר.
כן, תל אביב שלנו עוברת למצב צבירה של שיכון עצום בגודלו, בלי מיתוג של חיים בסביבתה. סתם מתחם נדל"ן עצום, שמחיר מ"ר בו הוא 80 אלף שקל בממוצע, גם בחושה של 47 מ"ר, אבל השכנים סבבה, מאמש-מאמש יוקרתיים.
הגעתי לאבן גבירול, בורקס עמיקם עדיין פועל בשעות הקטנות, אבל הוא היה שומם. בסך הכל רציתי כריך טרי, גם על פיצה הייתי מתפשר, אם כי אני לא צרכן של פיצות בישראל. החלטתי לנסוע לדלאל, הוא בטח פתוח.
פעם, ממש מזמן, לפני שכיפוש סגרה אותי בשיכון ל', הייתי סוגר אצלו את הלילה, עם תחילת הזריחה. אף פעם לא אכלתי ביצה על משולש הפיצה, אבל הייתי מספיק משומש בשעות האלה כדי לבלוע בלי ללעוס שני משולשים, אחרי שהקפדתי לשאול את דלאל אם הרוטב האדום זה קטשופ ואם בפירורי גבינה מעורבת אבקת כביסה. הוא לא התייחס אליי: "תאכל ותסתום".
פתאום זכרתי שיש בסמוך איזו חתולייה שמוכרת ג'אנק פוד, שמכינים בה על הפלנצ'ה, קוצצים ומגלגלים בראפ. הסכמתי ביני לביני להידרדר אפילו לסחורה הזו של דמוי עוף, עם טבעות בצל מטוגנות ב-01:45 לפנות בוקר, שבועיים לפני גיל 67, וללא מינוי לשח"ל.
גם דלאל וגם הדמוי עוף היו סגורות. אבל הרעב חיסל אותי. אף שכל מי שמכיר אותי משוכנע שאני בטלן חסר יכולת זולת לקשקש באולפנים, יש לי לב טוב. אפילו לא שקלתי להעיר את כיפוש, שתכין לי 5-4 צנימים עם אבוקדו, טיפות לימון, עגבנייה דקה וזיתים; או לפצל את ההזמנה לשלושה אבוקדו, אחד סרדינים עם חריף ואחד טונה מקופסה, שאין שום דמיון בין דג הטונה לעיסת השימורים הזו.
פסלתי את האפשרות שאכין לבד, כי כיפוש לימדה אותי במשך שעה, עם הרבה סבלנות, להפעיל מצנם. הייתי עייף מאוד, לכן להפעיל סכין כדי לקלוף אבוקדו, זו הייתה רשלנות פושעת ואשמה תורמת מצידי.
עצרתי ביילו על גשר הירקון. לפני הרבה שנים הייתה שם חומוסייה שעבדה עד השעות הקטנות. לימים התברר שהפועלים הערבים נהגו להשתין בחומוס, אבל לא קרה לנו כלום. המשכנו לגדול יפה. עם הזיכרונות הטובים נכנסתי לחנות הנוחות, וראיתי נהגי מוניות מעמיסים שקיות בורקס חם, שרק יצא מהתנור. אין לי מושג בקולינריה, אבל סקירה של המגשים העלתה אצלי רעיון שאולי זו סחורה קפואה, שרק אפו אותה עכשיו. אבל העמסתי ארבעה, שניים גבינה ושניים תפו"א.
אכלתי תוך כדי נהיגה הביתה. לא מצאתי הבדל בין שני הסוגים. גם לגבינה וגם לתפו"א היה טעם של טיט. הרגשתי שנענשתי מספיק שלא עצרתי בעמיקם, אז מיד בלעתי טבלית של נקסיום 40. כי הבעיה עם טיט, שהוא חוזר לבקר את הוושט בעת שהקורבן הטיפש ישן.
אז באמת שזהו, העיר ללא הפסקה מתה לגמרי, שום החייאה לא תציל אותה. בבני ברק הלילות תוססים יותר. לאן הגענו, איך זה קרה לנו? אני ממתין בהכנעה לכשרות מוחלטת בתל אביב, הפסקת תנועה עם צופרים בשבתות ומועדים, כל העיר מדרחוב. ולכשזה יקרה, אני אגיד רק לעצמי, בשקט-בשקט: מגיע לך.
הג'מעה הזאת עם הכיפות והשטריימלים באגם הדרעק משקרת כל כך הרבה, שאם באמת היה כאן אלוהים, הוא היה נורא כועס. אבל אני לא כועס, אני מכיל, אני מפנים שבפוליטיקה דרעק, האמת היא תמיד המלצה בלתי מחייבת. והם משקרים כל כך יפה, שבאמת מגיעה להם תוספת שכר; כי בדיוק כמו אצל אבי האומה: "שקרנותם, אומנותם". אז הנה קצת בובעלך לשאבעס קוידש, מהעיסה החומה הזו, שיידעלך ממש אוהבים.
הוא הרי קדוש ותמיד צודק, ולעולם אינו שוגה. הקהל התלהב ודרש מאבי האומה לפרסם לציבור את הפרוטוקולים, כי הם שווים 80 מנדטים לליכוד. אני מבקש בלב שהוא יפרסם, כי אז גם יריביו יפנימו שהעייסק הפך לבורדל, וגם הם יספרו הכל. גם להם יש קצת מסמכים.
גם אם יהיו ראיות מרשיעות, גם אם בצלאל יורשע בדין בכל הערכאות, הוא זכאי. כי דין תורה בכתריאליבק'ה המתפוררת והנכחדת במהירות, הרבה יותר חשוב. ובצלאל גם חבר שלהם, זה לא יכול להיות. אוטוטו יתחילו לשבש חקירות והליכי משפט. אנחנו רק בפרומו של הסרט.
לפי פרסום בוויינט – וקודם לכן ב"מעריב" – קצינים בכירים בצה"ל ממליצים לרמטכ"ל לדחות ככל שניתן את הליך קבלת הצל"שים במלחמה הנוכחית. הקצינים מזהירים את הרמטכ"ל כי קיים חשש מהתערבות פוליטית, כולל של הדרג המדיני, שתזהם את ההליך ותחריף את המתיחות בין דיירי אגם הדרעק והמאכערים שלהם לבין הדרג הפיקודי בצה"ל. ואל תשכחו גם את הבאבא-בובות. גם להם יש השפעה בצבא השם. המושג צה"ל הוא פאסה.
בהמשך השבוע, הוא ומאכעריו דרשו לבטל את האיחוד עם מרצ, אם לא יאפשרו לו לעצב את הרשימה המשותפת לאגם הדרעק. אין עליו, אין, ממש סילאן טהור. מעניין מתי המפא"יניקס יתהפכו עליו, וישלחו אותו צ'ורטי-ווז-נייע. הם המציאו את השיטה, אין להם מתחרים.
גם עידית סילמן, אחת מהרבה נזרי הבריאה בליכוד, היא נכס אלקטורלי לרל"ב, אבל היא בעיקר מתרכזת בפן הקומי של האירועים. נעזוב את הכרוניקה שלפיה בהיותה יו"ר הגועליצייה אצל נפתלי הגבר, היא מכרה אותו בשביל תפקיד שרה בליכוד. בריאיון לוויינט היא טענה שצריך לשקול להכריז על ארגון אחים לנשק כעל ארגון טרור: "הם הפקירו את הצבא, פעלו באופן ממומן ושיטתי נגד הממשלה, פגעו באזרחים והשתמשו באלימות. הם היו צריכים להיעצר".
חבל שהיא הייתה בקומה כאשר הליכוד היה באופוזיציה. הרי האישה הקדושה הזאת, שדוברת רק אמת, טענה שהותקפה באלימות בידי תומכי ליכוד בתחנת דלק. הטענה הזו הופרכה, אבל עכשיו היא לוקה בתסמונת שטוקהולם. היא התאהבה בתוקפיה ומשמיציה. קורה, היא לא היחידה.
נשים בשבילם הן רק רחם לרבייה, שצריכות להישאר בבית, לבשל, לגדל ילדים, כי לחימה זה עניין של גברים בלבד. הא, שכחתי. הם בטח מוכנים שנשים תשמשנה גם כבובות לעינוגים, כל עוד הן לא טייסות ונווטות בחיל האוויר, חובלות ומפקדות בחיל הים, קצינות קשר, קצינות חימוש ולוגיסטיקה, קצינות שריון, הנדסה וחי"ר, רופאות ופרמדיקיות קרביות, לוחמות במג"ב, לוחמות בשב"כ ובמוסד – כי כל אלה לא עמדו בסרגל המאמצים של מגל, שמתחפש לאלוהי צבאות אדוני.
לא להאמין שהדגנרט הזה לבש תחפושת כאשר היה דייר באגם הדרעק, לפני שחזר לטיפשורת כדי לזהם אותה, בכל יום מחדש. הוא זה שמעוניין להמציא את צבא השם לגברים בלבד, כמובן ללא החניוקים, כי הם שומרים עליו בנדנוד על הסטנדר.
אשפה 14 הוא כלי טיפשורת שמזהם את התדר שהוא משדר ממנו. מגל, כנסיך הכתר בפסולת הזו, הוא גזען, פרימיטיב נחות, חשוך, שכל אמירה שלו, אם אינה תוכן שיווקי, מסכנת את הציבור בישראל. אם הייתה לי האפשרות, הייתי שמייח להתנתק לישות עצמאית במדינ'ע, שאינה כוללת את ינון מגל. חובה לשאוף לעצמאות מטיפוסים כמוהו וכמו חבריו, ערימה של עבדים ומשרתים של גועליצייה ובאבא-בובות.
כל מי שמחפש מודרנה שתשפר את איכות חייו, חייב לשאוף להתנתק מכל הסחל'ה הזה של חזרה לערכים של לפני חמשת אלפים שנה. טיפוסים כמוהם הם סכנה ברורה ומוחשית לכל מי שחפץ חיים. מי שרוצה לחזור אחורה במנהרת הזמן לאברהם אבינו עוקד את יצחק, שיישאר בממלכת יהודה עם כל ההזיות התורניות והפרימיטיביות.
אחרי שהרמטכ"ל חתם על קובץ פקודות שמגדירות את כל אורח החיים החרדי בצה"ל, נחשפנו שלשום לכתבה בחדשות 12 שחשפה, לפחות בפניי, איך תיראה העתודה הטכנולוגית של צה"ל, אם וכאשר החניוקים יתגייסו.
אז לפני הכל הם עוברים טירונות ללא מדים וללא נשק. לומדים הנדסאות חשמל במסלול ייעודי, בינתיים הם תיקונצ'יקים של מוצרי אופטיקה שונים, והאמת שהם מצליחים לשנות ולשפר. אבל מדובר בצעירים בגילי 29-19, נשואים וכבר אבות לילד אחד או יותר.
עלות שכרם בשירות חובה גבוהה פי שלושה מזו של כל לוחם או לוחמת בצה"ל, השירות שלהם הוא רק בין שמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. אין תורנויות, שמירות וסגירות שבת, רחמנא ליצלן, כי אלוקים שלהם לא מתיר. קצת עצוב שסתם חילונים לא מקבלים את האפשרות ללמוד הנדסאות חשמל בלי מדים ובלי טירונות. אבל זו המדינ'ע, היא ואין אחרת. רק שנגמר כאן.
במקביל, איך ייתכן מצב שאיש מבצעים עתיר הישגים במוסד ובסיירת מטכ"ל כמו בן ברק, מרשה לעצמו להיתפס בידי ביסמוט, שהיה כתבלב ברוב שנות חייו, כמוני.
נ.ב.
בשלוש שנים ויותר הוא דרש תקציבים וקיבל, מה נעשה בכסף, שהיטיב עם המשטרה, ובעיקר הציבור? ממש כלום. בשב"ס הוא באמת החמיר את תנאי הביטחוניים, בעיקר, אז הוא ראוי לפרסים.
התרעות פיקוד העורף