מי שבקיא באיראן, קיבל אתמול, ובכלל השבוע, הצצה מרתקת לנעשה בקרב ההנהגה האיראנית:
אין זו הפעם הראשונה שמתגלים בקעים כאלו בין הנשיא וצוותו לבין המנהיג, ועד זה לא מכבר היו שמועות על כוונה של הנשיא להתפטר. בסוף המנהיג הוא זה שמחליט ולו מערכת נפרדת מזו האזרחית-חכמי הדת ומשמרות המהפכה ושיקולים תיאולוגיים (ג'האד ומהפיכה) ושיקולי כבוד ומעמד שמכתיבים לרוב חוסר גמישות.
עם זאת, המנהיג לא בלם לחלוטין את השיחות, אלא העבירן למקום ניטרלי מבחינתו וצמצם נושאים לגרעין בלבד (אם כי בשעות האחרונות יש דיווחים לא מאומתים שכל הנושאים שביקשה ארה"ב יידונו מחר). ועדיין- בחדרי חדרים יש באיראן של היום, במיוחד בעיתות חירום, התנגשות של ממש בין ההנהגה המקצועית לזו הדתית/תיאולוגית. סדק של ממש שחובה להרחיבו.
עריקת הדיפלומטים חושפת צוהר למגמה אחרת בקרב שכבות ההנהגה האיראנית: יש מי שמעדיף ובוחר בשרידותו האישית על פני שרידות המשטר. דיווחים עקביים טוענים שרבים מקרב ההנהגה ומשפחותיהם כבר הכינו דרכונים ומתכננים להימלט כשיבינו שהמשטר קורס. כמובן שזה מבליט פער עצום בין הצהרות הרהב האיראניות בתקשורת לבין מה שבאמת קורה, ואפשר להניח שהטפטוף הזה יהפוך לזרם, אם אכן תתפתח מתקפה צבאית על איראן.
בשורה התחתונה-המערכת האיראנית אינה הומוגנית, הבקיעים בתוכה גדולים, וגם היא יושבת בחלקה על הגדר וממתינה לראות מה יתפתח. מניח שבמאבק של שרידות המשטר נכון יהיה לאתגר את השרידות האישית, כדי ליצור את המתח ביניהם שיפורר את המשטר מבפנים.
התרעות פיקוד העורף