העלאת הגיל המירבי של הורי אומנה – צו מוסרי ואינטרס לאומי | אבי אלבאז

בשבוע הבא צפויה לעלות להצבעה בקריאה ראשונה הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון העלאת חוק אומן), המציעה להסיר את הגבלת הגיל המקסימלי על הורי אומנה בישראל. אם ההצעה תעבור, מדובר בבשורה חברתית בעלת חשיבות עליונה. אך יותר מכל - מדובר במהלך שמציב מחדש במרכז את העיקרון החשוב ביותר: טובת הילד.

כ-4,905 ילדים ונערים בישראל חיים במשפחות אומנה. 60% מהם חיים אצל קרובי משפחה במה שמכונה "אומנת קרובים" ו-40% חיים אצל הורי אומנה שאין עימם קשר משפחתי, במה שמוגדר כ"אומנת מאגר".

על פי נתונים רשמיים, בכל רגע נתון כ-70 ילדים ונערים במדינת ישראל מחכים להיקלט במשפחת אומנה. כלומר, הביקוש למשפחות אומנה עולה משמעותית על ההיצע. אל מול המחסור הקיים במשפחות מסוג זה, קיים צורך ממשי לעודד אנשים לשמש כהורי אומנה, ובוודאי שלא להציב בפניהם חסמים שאינם מוצדקים.

מעבר לעניין הפיזי, לאנשים בגילי שישים ומעלה יש על פי רוב פניות אישית גדולה מזו של הורים צעירים – ילדיהם הבוגרים כבר יצאו מהבית ("הקן המתרוקן"), חלק ניכר מהם בפנסיה, ויש להם פנאי ויכולת לשמש כהורי אומנה לילדים שדורשים תשומת לב מיוחדת.

רבים מהקטינים הזקוקים למשפחות אומנה הם ילדים גדולים – גיל 8 ומעלה – ודווקא הורים בני 60 פלוס יכולים להכיל אותם לא פחות טוב מהורים צעירים, שלעיתים מגדלים ילדים נוספים וחייהם עמוסים. בנוסף, הורים מבוגרים לרוב גם יותר מבוססים כלכלית ויכולים לספק לילד אומנה רשת ביטחון סוציאלית, גורם משמעותי במיוחד כשמדובר בילדים שנולדו למציאות כואבת ולא יציבה. אך מעל הכול - הם מגיעים לאומנה מתוך בחירה מודעת, בשלות וניסיון חיים.

בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת העבודה והרווחה סביב הצעת החוק, הוצג דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ולפיו במדינות רבות לא קיימת הגבלת גיל מקסימלית, וגם כאשר קיימת – היא גבוהה יותר מהנהוג בישראל. לפיכך, ראוי שחברי הכנסת יישרו קו עם המגמה העולמית, יסירו את החסם המיותר, ויצביעו בעד תיקון החוק שירחיב את מאגר משפחות האומנה – ובכך יגדיל את הסיכוי של כל ילד למצוא בית.

הצעת החוק, שזוכה לתמיכת משרד הרווחה וכלל הארגונים העוסקים בתחום האומנה, אינה כרוכה בעלות תקציבית. וגם אם הייתה – היא זניחה ביחס לתועלת. בסופו של דבר, השאלה איננה מה גילו של ההורה - אלא האם לילד יש היום בית יציב, אוהב ובטוח.