התקווה לאיחוי ולריפוי בשלב שאחרי ההלם המוחלט מהרצח נגוזה מהר מאוד. ואם חשבנו בימים ההם שהגענו לשפל הגדול ביותר האפשרי, באה המציאות בתקופה האחרונה ומוכיחה לנו שוב ושוב שאנחנו ממשיכים להידרדר במדרון נורא שבלתי נסבל לדמיין מה בקצהו.
האלימות פושה בנו והיא רעה וגזענית ומסוכנת ומבהילה. רק בשבוע שעבר פונו תשעה נערים ונערות בכיתות ז' ו-ח' לבית החולים אחרי שהוכו ורוססו בגז פלפל בידי נערים אחרים. נערים יהודים, מבתי ספר ביהודה ושומרון, תקפו נערים ערבים, מבית ספר בסחנין. באור יום, בזמן טיול בית-ספרי בפארק המעיינות.
הנטייה האנושית לתוקפנות קיימת, כנראה, בכולנו. חוקרי נפש האדם אולי חלוקים באשר לגורמים לנטייה להתנהגות אלימה, אולם הם תמימי דעים בנוגע לתפקיד החברה בעצירתה - על ידי חינוך, חקיקת חוקים וענישה. בחברה שבה התנהגות תוקפנית כלפי מיעוטים כאלה ואחרים, כלפי אנשים שדעותיהם שונות, כלפי כל מי שאינו מיישר קו עם בעל הכוח, אינה נחסמת בנחישות, אינה מגונה על ידי המנהיגים גינוי חד ומיידי, ולרוב אף זוכה לגיבוי שקט או ממשי מהם - מה הפלא שהיא מתעצמת ומתפשטת ומאיימת לכלותנו.
הכרסום שאליו התייחס רבין ז"ל בנאומו האחרון הולך ונהיה דומה יותר לטריפה הרסנית. כמו בטבע, גם פה יש אוכלוסיית נטרפים, אבל במקרה הזה, אלה הם מי שמבקשים להגן על היסוד הדמוקרטי בבסיס מדינת ישראל. מי יודע מה יהיה בסופנו.