לפני שנצלול לעומק הנושא, נזכיר מדינה בה הבעיות האלו כמעט לא קיימות – קובה. בדומה לשותפותיה מן העבר (ברה"מ ומזרח גרמניה), אין בה בעיות משילות כי השלטון שולט ביד ברזל בעזרת משטרה חשאית העוצרת אזרחים כרצונה ומערכת משפט המענישה אותם ללא רחם. אין בה בעיית עוני כי המשטר הקומוניסטי הוביל לכך שכולם עניים וגם אין בה בעיה משמעותית של תאונות דרכים כי היחס בין מספר המכוניות לאוכלוסייה נמוך לאין שיעור מן העולם המערבי. האם זאת הדוגמא אליה אנחנו שואפים להגיע?
מעת לעת מתפרסמים הנתונים העגומים על תאונות הדרכים ומספרי הנפגעים בהן, ושוב ממהרת התקשורת לראיין גורמי מקצוע ופוליטיקאים המנצלים זאת כדי להאשים את הממשלה בהפקרות מתמשכת. אומנם יש הרבה מה לשפר בתחום - תגבור התחבורה הציבורית וסבסודה, שיפור הבטיחות בכבישים אדומים ועוד. אבל האמת העצובה היא שרוב תאונות הדרכים נגרמות בגלל "הגורם האנושי" - חוסר אחריות של נהגים, נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים, שימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה ועוד.
בסוגיות האלה עולה השאלה היכן עובר הגבול בין אחריות האזרח לאחריות הממשלה. המדינה צריכה לתקן כבישים משובשים, אבל זה לא פוטר את הנהגים בכביש משובש מלהתאים את נהיגתם לתנאי הדרך. המדינה צריכה לעצור את הרוצחים ביישובים הערביים, אבל זה לא פוטר את אזרחי המקום מאחריות לדווח למשטרה ולסייע לשוטרים באיסוף ראיות. המדינה צריכה לספק השכלה נאותה ותשתיות כלכליות ראויות, אבל זה לא פוטר את האזרחים מהצורך לרכוש השכלה, לחפש תעסוקה ולעבוד לפרנסתם.
התרעות פיקוד העורף