הרבה אני מדבר בחודשים האחרונים על ההתפקחות של בנימין נתניהו אחרי שבעה באוקטובר - ובצדק. ראש הממשלה שינה דיסקט: הוא הכריז מלחמה כוללת על ציר הרשע, פועל מול חמאס, חיזבאללה, איראן והחות’ים, מדבר בגלוי על ניצחון מוחלט, על פירוז רצועת עזה ועל פירוק חמאס מנשקו. כל אלה צעדים הכרחיים. אבל הם לא המבחן כולו.
ההברחות ממצרים באמצעות רחפנים, ההברחות מירדן, זרימת אמצעי הלחימה, הפשיעה החמושה - כל אלה לא מטופלים כפי שהיו צריכים להיות מטופלים מזמן. במקביל, המדינה מוותרת בפועל על תחומי תעסוקה שלמים: רופאים, רוקחים, נהגי משאיות, נהגי אוטובוסים, שליחים ומקצועות חיוניים נוספים. ההפקרות הזו - גם גיאוגרפית וגם תעסוקתית - יוצרת מציאות נפיצה.