עוד רגע יעברו 4 עשורים להקמתו הרשמית של המשרד להגנת הסביבה. ארבעה עשורים למשרד שמתמודד עם התמודדויות בטחוניות בלתי פוסקות של מדינתנו הקטנה, המקשות על היכולת הבסיסית ביותר הנחוצה לתפקידו – לחשוב רחוק: על מה יהיה כאן לדורות הבאים ואיזה אחוז מהזבת, מהחלב ומהדבש יוותר להם כשנסיים להילחם את מלחמות הקיום של מדינת ישראל. ספויילר: לא הרבה. בעולם של מלחמות פנימיות וחיצוניות, ארגוני טרור, תקציבי בטחון, יוקר מחייה ופקקים בכביש, קשה לדבר על איך שומרים על הקרקע שלנו. לא סתם קשה, אלא שלרוב – עדיף פשוט לא לדבר.
אחת מהבעיות המרכזיות שלא רק צפויה לפגוש את כולנו, אלא דופקת על דלתותיהם של יותר מידי גורמים במדינה – מתחילה בפח של כל אחד מאיתנו: בזבל. מידי שנה, מיוצרת בישראל 6.38 מיליון טון של פסולת עירונית ומסחרית. לצד יעדי הפחתת הפסולת הפסימיים אליהם המשרד מנסה לשאוף עד לשנת 2050, כישלונו לנהל את כספי הקרן לשמירת הניקיון יחד עם כמות האוכלוסייה שהולכת וגדולה ועם תרבות הצריכה שמובילה לכמויות פסולת אדירות, מובילה למשבר אחד גדול. בעוד וממוצע מדינות ה-OCDE עומד על כ-60% מחזור פסולת וכ-40% בלבד של פסולת המועברת להטמנה, בישראל כ-80% מכמות הפסולת מועברת להטמנה. אסטרטגיות ממשלתיות, ניירות מדיניות, הצעות חקיקה, תאגידי מחזור, תהליכי ייעול וקולות קוראים שמשתנים אחת לכל כמה שנים להקמת מתקנים נוספים – מלאים בכוונות טובות, אבל נכשלים במבחן המציאות.
המשרד, העיריות, הרשויות ויצרני הפסולת המאסיביים מודעים לנתונים, ובכל זאת – מודים, שהפתרון הכי משתלם כרגע בשוק הוא להמשיך להעביר את הפסולת למטמנות. למה? כי אפשר. אחוזי התפוסה במטמנות גבוהים עד כדי מתקרבים לסף ספיקתן, רובן ממתינות להיתרים נוספים להרחבת היקפיהן וכמות המפגעים הסביבתיים שנוצרים כתוצאה מערמות הזבל הענקיות הללו היא אין סופית. אבל התושב הפשוט, זה שמתמודד עם כל הזבל היומיומי של המדינה שלנו שמציף את תשדירי החדשות ואת הפיד שלו, לא באמת יודע את זה. הוא רק יודע שיש גוף שאחראי על זה ואמור לטפל בחרא.
בזמן שלא ברור אם ואיך נתחיל לדאוג בקשב הדרוש לפיסות האדמה היקרות מפז להם אנו כ״כ קנאים, קמות יוזמות מקומיות וולנטריות שלא רק שלא פוחדות להתעסק בזבל, אלא שהופכות אותו לזהב. איך? ע״י פיתוח מטבעות מקומיים, לדוגמת ה-״לירה שפירא״ בשכונת שפירא בתל אביב וה-״שטר גלים״ בשכונת בת גלים בחיפה, המבוססים על הפיכת הפסולת הביתית האורגנית של כל אחד מאיתנו למטבע מקומי, המתקבל בקרב עסקים בשכונה, באמצעות עמדות הקומפוסט השכונתיות. שגם הן – מתופעלות בהתנדבות וולונטרית לחלוטין של התושבים.
רק בשישי האחרון, הגיעו למעלה מ-250 תושבי שכונת ״בת גלים״ לסחור במטבע המקומי ולקחת חלק בשוק ה״שטר גלים״ הראשון. בין דוכני השוק, יכלתם למצוא מטעמים ביתיים, יצירות אומנות, עציצים שהונבטו בגינה הקהילתית, ירקות שהוצלו מהשוק הסיטונאי בחיפה ואפילו להסתפר ולצאת לסיור צפרות מקומי. כל זאת, תוך שימוש אפשרי במטבע המקומי. פחות משלושה חודשים מאז יצא המיזם לדרך וכבר הצליח הפרויקט להביא לכך ש-2 טון של פסולת יועברו לעמדות הקומפוסט במקום שייזרקו לפח הירוק ויצטרפו למרוץ לתחתית מטמנות ישראל. בדומה לכך, רק בשנה החולפת יותר מ-100 טון של פסולת אורגנית הומרה לכ-100,000 לירות במיזם התל אביבי, שנהפכה לדשן. דשן, שפשוט הופך את הזבל של השכן לירוק יותר.
בזמן שקרקעות ישראל מופקרות ללא כל בייביסיטר מתפקד, פרוייקטים קהילתיים מסוג זה מזכירים לנו שלא רק שאפשר לצאת מהחרא, אלא גם להרוויח מזה.
התרעות פיקוד העורף