“הקצת יותר” הזה אינו מניח לי כשמוחלפות השמצות כיום בין הצדדים השונים בעניין המחלוקות הערכיות והפוליטיות שבקרבנו. כשאני מנסה לשוחח עם בעלי עמדות נחרצות, הם ממהרים לומר לי: “אולי אתה צודק, אבל הצד שמולנו אשם יותר”. בלי להיכנס לחישובים של “משקל” באשמה ובאווירה הרעה שנוצרה כאן, צריך בכל זאת לומר: לממשלה, ובעיקר לראש ממשלה, יש תמיד הרבה יותר אחריות. הם בשלטון, הם המובילים, הם בעלי האחריות היתרה. לא רק בהישגים באנטבה או בטהרן, אלא גם ובעיקר במציאת הסדרים פנימיים סבירים.
דוגמה טובה לצעד כזה יכולה להיות כמובן החלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח והמלחמה. באופן חד־צדדי יכול ראש הממשלה להודיע, שמתוך אחריותו היְתרה, ומתוך כבוד לנופלים, לנרצחים ולפצועים, הוא תומך ברגע זה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים, וכל בקשתו היא שמינוי חבריה ייעשה במשותף על ידי נשיא בית המשפט העליון ומשנהו.
כך, ללא שום התחכמות ותוספת, ללא בקשת תמורה. פשוט, מתוך אותה “טיפת אחריות” נוספת, כדברי מנחם בגין, מתוך יכולת אנושית לפעול בדרך המחוות והשלום. אחרי מעשה שכזה אפשר יהיה להתייחס ברצינות לדברי נתניהו בעניין פיוס לאומי. עד שייעשה מעשה חיובי, משמעותי וחד־צדדי כזה על ידוֹ, אין אפשרות להתייחס לדבריו ברצינות.
לבסוף, ככל הנראה, תקום ממילא ועדה כזאת, ומסקנותיה יינתנו לאחר הבחירות. מדוע לא לצמצם את מידת הייסורים של משפחות החללים ושל כלל אזרחי המדינה? אני מניח שרבים יאשימו אותי בתמימות יְתֵרה, אבל גם לתמימים יש מקום מסוים בארצנו.
התרעות פיקוד העורף