החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני לבטל את החקיקה הירדנית שאסרה מכירת קרקעות ליהודים ביהודה ושומרון איננה "צעד פרובוקטיבי”. מדובר בתיקון מתבקש של עיוות היסטורי, שראשיתו חוק גזעני שנחקק בתקופת השלטון הירדני ומטרתו העיקרית למנוע מיהודים רכישת קרקעות באזור. זו אפליה משפטית בוטה, שבמדינה מתוקנת לא אמורה לשרוד יום אחד.
מאז 1967, וביתר שאת לאחר הסכמי אוסלו, תושבים יהודים ביהודה ושומרון חיים במציאות אבסורדית, כשעל מנת לרכוש מקרקעין הם נאלצים לפעול דרך מתווכים, חברות קש, או מנגנונים מסורבלים וחסויים. בעוד שבכל מקום אחר בישראל הרכישה נעשית בשקיפות מלאה, דרך רישום מוסדר וברור, הרי שכאן הרוכשים הפוטנציאליים נתקלים בחומת חיסיון של מרשמי המקרקעין.
הכפפת הסמכויות לרשות הפלסטינית יצרה לא רק חוסר ודאות וחוסר שקיפות בתהליכי הרכישה, אלא גם סכנה ממשית: כל פלסטיני ביהודה ושומרון שנחשד במכירת קרקע ליהודי מסתכן בעונש מוות על פי החוק הפלסטיני.
הדוגמה הבולטת ביותר היא חברון. תושבי היישוב היהודי בעיר נאלצים לפנות לעירייה בחברון הפלסטינית כדי לקבל היתרי בנייה, חיבור לחשמל, או קידום תשתיות בסיסיות. גם מערת המכפלה סבלה מסחבת מכוונת: כל פרויקט פשוט כהקמת מעלית לצורכי נגישות נגרר למעלה מעשור בעקבות חסמים פוליטיים ומנהליים.
המהלך ההיסטורי שאושר השבוע מחזיר את הנורמליות בכל הקשור לזכויות קניין: שקיפות ברישום מקרקעין, העברת סמכויות רישוי למנהל האזרחי בחברון, והקמת מנהלת ייעודית לקבר רחל. כל אלה אינם "סיפוח זוחל”, אלא ניהול אזרחי סביר של מרחבים שבהם ישראל נושאת באחריות הביטחונית והאזרחית כבר עשרות שנים.
מדינה שמאמינה בזכויות אדם ובחוק אחד לכולם אינה יכולה להרשות לעצמה להחזיק חוק שכל מהותו אפליה על בסיס אנטישמי. מי שדורש מישראל לאכוף אפליה על אזרחיה בשם "שיקולים מדיניים” דורש ממנה לוותר על עקרונות היסוד של חירות, משפט ושוויון. הגיע הזמן לשים קץ למשטר ההיתרים שמתבסס על חוק לא רלוונטי ואנכרוניסטי, ולהחיל נורמליות במחוז יהודה ושומרון, בדומה לשאר חלקי הארץ.
אלא שאסור לעצור כאן. מדינת ישראל צריכה לקדם את נושא הריבונות ולבטל כל אפשרות שיהודה ושומרון ייחשבו לסוג ב’. אחרי 78 שנות קיומה של המדינה, זו העת לתקן עוול נוסף.
התרעות פיקוד העורף