זה קרה כשצעדתי ובידי עשר שקיות זארה שנתפרו באחד מעשרות הקניונים המהממים במדינה. עם המעידה, השקיות והראש באוויר, והגוף כמו מסוק בחצי סיבוב. נחיתה קשה. במזל לא התרסק לי האגן. אני כבר בגיל. קמתי, וכדי לעמעם את הפדיחה המשכתי ללכת כאילו כלום. אחרי זה סבלתי מעקמת בכל ימי המסע. בשלב מאוחר מדי קניתי נעליים כבדות. מאותו שלב לא נרשמו יותר מעידות מביכות.
אם נשים לרגע את האקרובטיקה ואת טירוף הקניות שפקד אותי בצד, אפשר לסכם: נעים פה. הערים נקיות, מסודרות ומתפקדות. האוכל והשירות מעולה. אחלה לתייר. כך לפחות אני מסכם מעמדתי כמבקר נרגן ומריר בדרך כלל.
לפי מה שאמרו לי מכרים שגרים פה, גם לא רע בפולין כתושב. מקבלים תמורה למיסים ויש שקט. "פחות כואב לך כשיש בלגן פוליטי ושחיתות מקומית". ולגבי ישראל והצרות בבית? "רחוק מהעין, רחוק מהלב".
"פשוט לא משתלם להם"
כששאלתי איפה כל המהגרים ששוטפים את רומא, פריז ולונדון השיבו: ״יש בפולין מהגרים, אבל לא בכמויות שיש באירופה ומעטים מהם מהמקומות שהציפו את הערים המרכזיות ביבשת. פשוט לא משתלם להם. מכאן הם ממשיכים לגרמניה ובקלות, שם יש תמיכה כלכלית וקהילה".
המדיניות ברורה בעניין זה, לכן בפולין שיעור המהגרים נמוך ביחס למערב אירופה. מספר התושבים שנולדו מחוץ למדינה עומד על אחוזים בודדים, לעומת המצב במדינות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה, שבהן המספרים אחרים לגמרי. חלק ניכר מהמהגרים שנמצאים בפולין מגיעים ממדינות קרובות גיאוגרפית ותרבותית: בעיקר אוקראינה, בלארוס וגיאורגיה. אני מקווה שגם המשפט הזה הוא לא פאול.
אין בפולין מדיניות רווחה נדיבה למהגרים שמאפשרת חיים ללא עבודה: הקצבאות מצומצמות יחסית, אשרות עבודה ניתנות בעיקר למי שמגיע עם חוזה, מקצוע או צורך כלכלי ברור. תהליך האזרוח ארוך, מסורבל ודורש רצף עבודה, מגורים ושליטה בשפה.
התרעות פיקוד העורף