בעיני טראמפ, שנועד השבוע עם נתניהו ארוכות לפגישה שתוצאותיה אינן ברורות עדיין, ראש הממשלה הוא הפרטנר הנוח ביותר. הוא נתון לחסדיו, ביקש ממנו לפעול למען חנינה ממשפטו, ומשתף איתו פעולה באופן מלא בניהול רצועת עזה, בפתיחת מעבר רפיח וביישום שלב ב' בתוכנית. ולא רק.
טראמפ מתעניין רק בעצמו ובהישגיו. לא נתניהו ולא ישראל בראש מעייניו. הוא אוהב אותנו, זה נכון, אבל יש לו סדר עדיפויות משלו, ובאזורנו הוא נשען על תשע מדינות ערביות חשובות, חלקן עם הרבה מאוד כסף, שקורץ לטראמפ - גם בשיקום עזה, גם בהרחבת הסכמי אברהם וגם בעסקים ובשותפויות עם משפחתו ויועציו.
לארה"ב, למדינות המזרח התיכון והמפרץ ולנו, בישראל, יש ארבעה יעדים באיראן הכרוכים זה בזה: תוכנית הגרעין, תוכנית הטילים, ארגוני הפרוקסי והמשטר הנוראי. זה די ברור שהפלת המשטר תספק את שלושת היעדים האחרים, ההפך – לא בטוח. ועוד אני בספק אם ישראל צריכה לקחת על עצמה הפלת משטר באופן ברור וצבאי. אם כך יהיה, הדבר ייחשב לתקדים במדיניות הישראלית מאז הקמתה.
בדבר אחד אני כן בטוח, בין שיגיע לירושלים, ישיא משואה, יקבל פרס ישראל, ינאם בכל פינה וישבח את נתניהו ואת ישראל, ובין שלא – אסור לנו להילכד במלכודת הדבש הזו. לעולם עלינו לסמוך רק על עצמנו. בגדול, אף אחד לא יילחם את מלחמתנו. האינטרסים של נשיא ארה"ב שונים מאלו שלנו. זיקוקין די נור, נצנצים ודבש ניגר לחוד – וביטחון ישראל לחוד.
2. נתניהו נערך לבחירות במלוא המרץ. לאחר שביקר בקרית שמונה עם ממשלתו, "חנך שדה תעופה", פיזר תלושי מזון והבטיח הרים וגבעות, הוא צפוי לבקר עם הממשלה בקרוב באילת, העיר הנפלאה שמפלגת הליכוד התאכזרה אליה לאורך שנים כמעט בכל תחום.
אבל לא רק זאת. מקורבים מאוד לנתניהו מעידים כי הוא שובר בימים הללו את הראש בשדרוג רשימתו לכנסת. הוא מודע היטב לדלות האיכות בסיעה, מאוכזב מחוסר היכולת ומההתנהלות של חלק מהשרים, והוא מתכוון, כך לפי יודעי דבר, "להפתיע" עם חמשת המשוריינים ברשימה שאושרו לו, ולהשפיע מבחוץ על נוספים. "שדרוג" נוסף הוא צפוי להציב בקרוב בחלון הראווה של לשכתו המרוקנת. אלה לא יהיו חובשי כיפה עם אנגלית משובחת, אלא כנראה צעירים מוכשרים, הייטקיסטים ויזמים.
נתניהו, בהיערכותו לקדנציה אחרונה, ישדר אל המרכז, יאשים את "השמאל" בהקמתה של "ממשלת הקיצונים" הנוכחית, וידרוש הקמת ממשלת מרכז בראשותו, ש"תדע להתמודד עם האתגרים הפנימיים והחיצוניים". ההיערכות בשיאה, והיא מתנהלת בחשאי עם כמה שותפי סוד שנתניהו מעריך את דעתם.
ומנגד, כמו מאומה לא קרה, חמישה מועמדים לראשות הממשלה בגוש השינוי ממשיכים לשעוט קדימה לעבר הבחירות (שנתניהו יקבע את מועדן המדויק על פי נוחיותו), ללא ראש מוסכם לגוש, ללא מטה מתאם, ללא סדר יום ברור, ללא צוות תגובות וללא תיאום הדוק.
על פי הסקרים, "מגרש החניה", שהיה מוצב בחצרו של בני גנץ (שהגיע בשעתו ל־40 מנדטים), עצר לחנות ברובו אצל נפתלי בנט, איש הימין המובהק שהפך למושיע השמאל מפני נתניהו. יאיר לפיד עדיין מתלבט אם "מגרפת" המפלגות תגרוף בנפרד יותר לעומת גוש גדול מאוחד. יאיר גולן מתעמת עם מרצ ועם הקיבוצים. בני גנץ מחפש קמפיין אפקטיבי בנוהל "ניסוי וטעייה", באופן שנראה יותר כקמפיין לנשיאות (אני לא בשום גוש, לא פוסל אף אחד – אני גם וגם), מאשר לראשות הממשלה או להישארות על הגלגל.
גדי איזנקוט בונה מותג עם ראיונות, אסיפות ופעילות ברשתות החברתיות, אבל לא בונה באופן מהיר וברור מפלגה עם מוסדות, סניפים, רכזי אזורי קלפי וכו', וממתין לחיבורים ומיזוגים. ואביגדור ליברמן משחק לבד. ומה שמאחד את כולם (חוץ מאת יאיר גולן) זה הרצון להחליף את נתניהו והפחד המשתק מפניו וממכונת הרעל ומשיתוף פעולה עתידי מוצהר עם אזרחי ישראל הערבים - וזו עלולה להיות עבורם טעות אסטרטגית חמורה.
3. את הבעיה והאתגר העיקריים העומדים בפני חברי הוועדה הציבורית להנצחת נשיאים וראשי ממשלה מציב אהוד ברק בהתנהגותו החמורה ובדברי הבלע והגזענות המתגלים מפיו. בלילה האחרון שמתי עצמי לשעה קלה בנעליהם, בניסיון למצוא דרך להנצחת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק (שיחיה עד 120 בבריאות טובה בהיכל מגוריו). איזה ראש עירייה ירצה בתחומו בית ספר או בית חולים על שם אהוד ברק? כיכר או מתנ"ס? דרך מהירה או נמל ימי או אווירי? זה הולך להיות קשה. ישאירו שם את המלאכה לצה"ל, שיודע להנציח רמטכ"לים לשעבר, מוצלחים יותר או פחות.
פעם הערצתי את אהוד ברק הקיבוצניק, מפרק המנעולים, מפקד סיירת מטכ"ל, את מה שכונה בתקשורת "המוח האנליטי" ואת מי שסומן כראש ממשלה עוד בהיותו מח"ט. אפילו סירבתי לאמץ את יחסו של יצחק רבין ז"ל אליו, שאהב מאוד את אמנון ליפקין־שחק ז"ל והסתייג מאוד מברק. ברק היה מפקדי. הוא החזיר אותי מהעיתונות לצבא, ואחר כך גם התעמתנו, שלא בטובתי, בפרשת הרפז. כדובר צה"ל במטה הכללי, ראה אותי כ"איש שלו״, שמסייע לרמטכ״ל גבי אשכנזי במאבקו ההזוי.
השבוע נחשפו בפומבי אמירות גזעניות ופוגעניות של ברק בדבר שליטה ב"איכות" העולים לישראל כיום, לעומת הצורך ״להציל יהודים״ ממדינות ערב בעבר. ועוד הוסיף כי פנה בעבר לוולדימיר פוטין ועמד על הצורך להביא לישראל מיליון עולים מרוסיה, תוך הגמשת מדיניות הגיור, כך שיגיעו לישראל גם "הרבה צעירות גבוהות ורזות".
אומנם זה נאמר מזמן ונחשף רק כעת, וכנראה מביך אותנו יותר מאשר את ברק (הוא לא ממש מתעניין מה יקראו על שמו אחרי מותו, הוא חי רק את ההווה, לא את העבר ולא את העתיד), אבל דבר אחד כן תרם ברק בדבריו – חלק מהקמפיין של נתניהו. הוא יידע להפוך את ברק ואת "מחנהו הקפלניסטי" לשונאי מזרחים ואוהבי רוסיות צעירות, יפות וגבוהות. נתניהו יהפוך את ברק לגרבוז על סטרואידים.
אני עוד זוכר אותו כפוליטיקאי צעיר, מוכשר, מבטיח, שבהנהגתו של רבו פעל נכון, הצביע נכון והכריע נכון. לא אחת הציל את ישראל מידי ראשי ממשלה וגנרלים הרפתקנים. כיום זה לא אותו אריה - התנהלותו מוזרה והתבטאויותיו תמוהות. השבוע הוא "נעלם", הודיע שגזר על עצמו תענית וצום ונסע לצפון. זה קרה אחרי שהבין ש"חוק ההשתמטות" לא יעבור כל כך מהר. הוא בוודאי רואה בכך גם כישלון אישי לאחר שיצא מהממשלה אבל נשאר בה. שריו התפטרו, אבל פועלים מאחורי הקלעים וכך הלאה. קוראים לזה "ישראבלוף". צום נעים, אריה.
5. "לשמוע את קולן" הוא פרויקט ויזואלי מטלטל המושתת על בינה מלאכותית, שזכה השבוע בפרס היוקרתי מטעם SIMA (Social Impact Media Awards): המוסד היוקרתי ביותר בארה"ב לתוכן בעל אימפקט חברתי, המאגד יותר מ־140 מדינות. פרס זה הוא למעשה "תו התקן" העולמי לשימוש אתי בבינה מלאכותית.
את הפרויקט, שזכה בפרס, יזמה אשת ההייטק ואחת המומחיות בתחום ה־AI, שירן מלדובסקי סומך, שאליה התוודעתי בסמינר "גשר" בפאפוס (שאני מרבה להתגאות כאן במשתתפיו). המיזם הדיגיטלי הזה, שהושק בסוף שנת 2025 באו"ם בז'נווה ושנחשפו אליו עד כה יותר מ־60 מיליון צופים, משתף בכאב האנושי של שורדות אמיצות, נפגעות אלימות מינית, במלחמות בסוריה, באוקראינה, בעיראק וברואנדה ובטבח 7 באוקטובר בישראל.
השורדות מציגות בצורה חדשנית ואפקטיבית את עומק הפגיעה, תוך הגנה מלאה על זהותן (אם בחרו בכך), ויוצרות שיח אוניברסלי המבוסס על אנושיות משותפת. זאת כאשר הנרטיב הישראלי נשמע בזירה הבינלאומית לא כצד בסכסוך, אלא כחלק בלתי נפרד ממאבק עולמי בפשעי מלחמה נגד נשים, שבו ישראל מוצגת כאומה של חדשנות וכחלק מהפתרון.
כעת, ולאחר שסיפורה של שורדת דרוזית־סורית בת 14 נעשה ויראלי, המיזם מתרחב לנשים גם באיראן ובמדינות נוספות, ומביא לידי ביטוי את עוצמת הטכנולוגיה החדשנית ואת יכולתה גם לבנות שירות חיובי ותורם לאנושות, ולא רק הרסני כפי שמתכננים חורשי רעה ופוליטיקאים ברחבי העולם. גאווה ישראלית, כבר אמרנו. והעולם עוקב ומתעניין, ורק השבוע פגשתי את שירן בבית קפה, כשהיא מציגה אותו מול שגרירים מרחבי אירופה ולא רק מולם. אתם עוד תשמעו עליה.
התרעות פיקוד העורף