לא ביקרתי לאחרונה במשרדים צבאיים, אבל ככל שאני זוכר, במשך שנים ארוכות המשפטים הללו היו תלויים בחדרי מפקדים ובאולמות שונים בצה"ל. זאת הייתה מחויבות עקרונית ובלתי מתפשרת של מפקדי הצבא באשר הם. אתם מקבלים ותקבלו בעתיד את הנכס היקר ביותר שכל ישראלי וישראלית יכולים להפקיד בידיכם - את הבנים והבנות, את הנכדים והנכדות שלנו. אגב, לא של כולם. של חלקנו.
תומר אייגס הוא ה-X השני. יש דמיון מצמרר בין שתי הפרשות. שתיהן עוסקות בנושא מודיעין, בשתיהן נעצרו החשודים למעצרים ארוכים ובסודיות מוחלטת, על שתיהן הוטל איפול, שני החשודים הורחקו תקופה ארוכה ממשפחותיהם ומעורכי הדין שלהם, ושני ה-X סיימו את חייהם בכלא.
תומר היה צעיר מבריק שבלט בלימודיו, השלים אוניברסיטה לפני שירותו הצבאי, ומיד לאחר גיוסו הוסלל ליחידת המודיעין 8200 והשתלב בה. במהלך השירות הוא זכה בפרסים ובתעודות שונות, בזכות מבצעים ופעילות שאיננו מכירים. כלומר, תרם לביטחון המדינה. בשל אירוע, אשר גם עליו אין אנו יודעים דבר, הוא הודח מתפקידו, נעצר, והוחזק בכלא תשעה חודשים, מנותק כאמור ממשפחתו מבלי שיראה עורך דין.
מעדויות קטועות ששודרו בתוכנית, וכולן תחת ביקורת הצנזורה שממשיכה להגן בדבקות ובנדיבות על צה"ל ועל דרגים מדיניים בישראל, הייתה כוונה להעמידו למשפט בשל בגידה, אולם בהדרגה העונש הצפוי לו התכווץ והלך עד לשנתיים מאסר. על כך אינני מערער, אלא על הקטעים המזעזעים שהובאו מתוך הכלא הצבאי ועל מותו של תומר לעיני המצלמות בכלא הצבאי, שלמרבה הציניות קרוי "נווה צדק" ובצבא מוכר יותר ככלא 10.
מחדל על מחדל
תומר כנראה חלה בזמן ששהה בכלא. עד אז, על פי עדות משפחתו, היה בריא, תפקד, שמר על קשר ואפילו דיבר עימם מפעם לפעם. לאחר שחלה, נלקח לבדיקות בבית חולים אזרחי, ניתנו לו תרופות, והוא הוחזר לכלא. כבר בשלב הזה נפלו מחדלים, כמות התרופות שניתנה לו בפועל הייתה כפולה מזו שרשם לו הרופא בבית החולים.
לאורך כל השהות בכלא בלט היעדר הטיפול הרפואי הראוי וההתייחסות הרפואית אליו. בכלא פרוסה רשת מצלמות, מאחר שמדובר באסירים בדרגת סיכון גבוהה. כל תנועה ותנועה שלהם, כולל של תומר, מתועדת יום ולילה. באמצעות המצלמות אנו צופים בו מתמוטט ושוב מתמוטט, ועדיין מוחזר לתאו וממשיך להיות במעצר. קשה לשכוח את התמונה שבה הוא עומד מול המצלמה, מנסה לסמן למי שאמור לשבת באותו רגע מול המסכים ואומר "אני זקוק לעזרה", ואיש לא מגיע. אסיר מסוכן בסכנה, הלא כן?
בתמונות אחרות הוא נצפה קורס בשירותים, נופל, גורר עצמו במשך דקות ארוכות על גבי הרצפה - ואין מושיע. בפעם האחרונה בחייו הוא מתמוטט לתוך מיטתו וחבריו לתא מנסים לסייע לו, אבל איש לא מגיע. שני חבריו הולמים על דלת התא כדי להזעיק עזרה ואחר כך מתחננים לאותה מצלמה אילמת שמשקיפה עליהם מרחוק, ודבר אינו קורה במערך השמירה והאבטחה של הכלא.
העזרה מגיעה מאוחר מדי, תומר מת במיטתו, אנחנו נפרדים ממנו על גבי האלונקה. כל בר בי רב מבין שהטיפול בו היה כושל. אם היו מאתרים את מחלתו באשפוז הראשון, אם היו מוודאים כי הוא צורך את התרופות שלו במינון הנכון, ולבסוף אם היו מגיעים אליו מיד, תומר אייגס היה היום אדם חי. אולי היה יושב בכלא, אולי היה משתחרר, אבל היה חי ונושם. במקום זאת הוא גווע לנגד עינינו בכלא נווה צדק.
שאלתי את עצמי מה היה הטיפול הצבאי באנשים שהיו אחראים לחייו. כרגיל בעת האחרונה, התשובה לא ניתנה על ידי דוברים צבאיים, כמו דובר צה"ל, המשטרה הצבאית, או אגף כוח אדם - אלא באמצעות הודעה בכתב שנקראה בידי מגיש התוכנית. אני מבין שיש עייפות רבה בצה"ל ועניינים רבים מתנהלים בעת ובעונה אחת. אבל חיי אדם, כמו חייו של תומר, מחייבים תגובה מוסמכת באופן אישי וגלוי, בצורה שקופה וישירה לציבור כולו. אי אפשר לשלוח אותה בכתב ולצאת ידי חובה.
ואחזור: השאלה איננה למה נעצר ובמה נחשד (כמובן, לא היה משפט והוא מעולם לא הורשע), אלא מדוע התרחשו מחדלים כה רבים בכלא ועדיין איש לא נענש. נכון, נמסר כי מפקד הכלא לא קודם ושוחרר מצה"ל לביתו. יפה מאוד. זה לא עוזר לאיש, ובוודאי אינו אות אזהרה למפקדים אחרים. כך לגבי פקודיו של אותו מפקד שיצאו עם נזיפות והערות פיקודיות. אלו אינם מעשי ענישה.
צה"ל פגע בערכים הכי מקודשים שלו ובנכס הכי יקר שיש לו: אנשים. מה חושבים לעצמם אזרחי ואזרחיות ישראל אשר עדיין ממלאים את חובת הגיוס עבור עצמם ועבור בני משפחותיהם? מה הם אומרים על הדרך שבה נהג צה"ל בתומר אייגס? האם מחר יהיו מוכנים להמשיך לשלוח את יקיריהם לצבא בידיעה שהם אינם בידיים הנכונות, ושהצבא אינו מקבל אחריות על כל מה שיקרה להם?
בישראל מתנהלת מערכה גדולה להגברת הגיוס, וההסכמה הלאומית היא שיותר צעירים וצעירות צריכים להתגייס לצבא. בדרך שבה הסתיימה פרשת תומר אייגס טמונה עוד סיבה להיסוס.
התרעות פיקוד העורף