העובדות עצמן ברורות. אהוד ברק מעולם לא הכחיש את הקשר עם אפשטיין. הוא הודה כי התארח בביתו מספר פעמים, לעיתים יחד עם רעייתו. עם זאת, בין אירוח בבית רחב ממדים לבין ידיעה לגבי המעשים המזעזעים שבוצעו באגפיו הנסתרים או מעורבות בהם, המרחק הוא כרחוק מזרח ממערב.
אפשר לנסות לצלם אדם בכניסה לבית, אבל אי אפשר לצלם אשמה שאיננה קיימת. עד היום, למרות חקירות מקיפות של ה-FBI ושל רשויות החוק בארה"ב, לא הוצגה ולו ראשית ראיה הקושרת את ברק למעשים המיניים או לניצול נערות. התמונות המפורסמות שבהן נראה ברק בכניסה לביתו של אפשטיין הפכו לכלי ניגוח ציני, שנועד ליצור תחושת אשמה במקום שבו קיימת רק רכילות זולה.
כדי להבין מדוע ברק הוא מטרה מרכזית, צריך להיזכר במורשתו. ברק הוא האיש שקיבל את ההחלטה האמיצה והקשה ביותר, להוציא בשנת 2000 את צה"ל מדרום לבנון. היה זה לאחר 18 שנים של דשדוש בבוץ של ארץ הארזים, ומתוכן 15 שנים ברצועת הביטחון, שבמהלכן נפלו 414 חיילים. ברק הבטיח וקיים. הוא הוציא את צה"ל והחזיר את הבנים הביתה.
הצעד האמיץ מנע אין-ספור הלוויות נוספות וחסך דם רב של חיילים. ההחלטה ההיסטורית, כמו רבות מהחלטותיו של ברק, התאפיינה בנחישות אסטרטגית ובחוסר פחד מפני ביקורת פוליטית. עבור אלו המבקשים לשכתב את ההיסטוריה, מנהיגות היא איום. הם מבינים שברק, שקרא נכון את המפה הביטחונית והפוליטית פעם אחר פעם, מהווה מכשול בפני נרטיבים של פחד וקיפאון. לכן הדרך היחידה להתמודד עם טיעוניו הענייניים היא לנסות להשחיר את פניו ברמה האישית.
העליהום על ברק הוא מבחן ליכולת של קבוצות אינטרסנטיות לקחת גיבור לאומי ולהפוך אותו לנבל בשיח של ההמונים. זהו ניסיון לרצוח את דמותו של אדם שמעולם לא פחד לומר את האמת שלו, גם כשהיא הייתה לא פופולרית. הנחישות שגילה בשדה הקרב ובלשכת ראש הממשלה מופנית כעת נגדו בידי אלו המנסים להכתים את שמו.
היגיינה ציבורית
אהוד ברק הוא מאישי הציבור הבודדים שבחרו שלא להרכין ראש בפני מבול ההכפשות. בניגוד לאחרים, שבוחרים להמתין שהסערה תחלוף, ברק פועל בשיטתיות לגדיעת מכונת הרעל בדרך היחידה שדמוקרטיה מאפשרת - בבית המשפט.
הוא מקפיד לתבוע את כל מי שמוציא את דיבתו ומפיץ שקרים חסרי שחר. עד היום הוא זכה בכל התביעות שהגיש. כל פסק דין כזה הוא סטירת לחי למפיצי הרעל ותזכורת לכך שיש מחיר לשקר. ברק מוכיח שהאמת היא אולי איטית, אך היא עוקרת בכוח את העשבים השוטים של ההסתה. הוא לא מתרגש מטוקבקיסטים אנונימיים או מכתבות מוזמנות, אלא מנצח אותם בזירה העובדתית. ברק נותר דמות שמסרבת להתכופף. מול גלים של שנאה והנדסת תודעה, הוא ניצב כסלע של רציונליות ויושרה. מי שחושב שאפשר למחוק קריירה של הקרבה וביטחון באמצעות ציוצים ארסיים - טועה טעות מרה.
ועדיין, ברק בנה קריירה שלמה מכך שהוא רואה מעבר לאופק ומזהה מלכודות לפני שהן נטמנות. אך כשזה הגיע לקשר עם ג'פרי אפשטיין, נדמה שהגאונות המפורסמת נשארה בחוץ. כאן לא מדובר בחידה אסטרטגית, אלא בשאלה פשוטה של היגיינה ציבורית. איך איש במעמדו, שמטיף ללא הרף לערכים ונורמות, בחר ללון בביתו של עבריין מין מורשע? הוא עשה זאת למרות פרסומים שלפיהם אפשטיין הורשע וריצה עונש מאסר עוד בשנת 2008.
זה לא שברק חשוד במעשים עצמם, ברור שלא. אך מדהים לחשוב שהאיש שקרא מפות מבצעיות בעיניים עצומות לא הצליח לזהות את ריח הריקבון שעלה מהסדינים באחוזת אפשטיין. מי שמתיימר להוביל מחנות מוסריים ולדרוש יושרה מוחלטת מהמערכת הפוליטית אינו יכול לטעון "לא ידעתי". האמירה שהיום הוא לא היה נוהג כך היא מקבילה מילולית לכיבוי שריפה אחרי שהבית הפך לאפר. היא לא מעידה על חרטה, אלא על הבנה מאוחרת שהקשר עם אפשטיין פגע בשמו הטוב.
ככל שמעמיקים בניתוח דמותו של ברק בשנים האחרונות, מגלים מנהיג שפשט את המדים אך לא הניח את נשקו. הוא זיהה לפני רבים אחרים כי שדה הקרב האמיתי על עתיד המדינה עבר מהגבולות הפיזיים אל מרחבי הרשתות החברתיות ואולפני החדשות. "מכונת הרעל", כפי שהוא מכנה אותה, אינה עוד ביטוי פוליטי, אלא מדובר במערך משומן של דה-לגיטימציה שנועד לשחוק את יסודות הממלכתיות הישראלית.
הנחישות שבה הוא מתייצב מול המכונה הזו מעוררת השראה וזעם כאחד. ברק, באינטלקט חד ובלשון מושחזת, לא מסתפק במגננה ומשתדל לעבור למתקפה. כשהוא מנתח את מהלכי השלטון, הוא עושה זאת באזמל מנתחים של מי שהיה שם, בחדרי החדרים הביטחוניים והמדיניים האינטימיים ביותר.
האויבים שקמו לו, פעילי רשת ומובילי דעת קהל המפיצים עליו עלילות חסרות שחר, אינם מרתיעים אותו. להפך, נראה כי ככל שהמתקפות האישיות נגדו מתגברות, כך מתחזקת החלטתו לחשוף את המנגנון שעומד מאחוריהן.
המאבק של ברק הוא על הנרטיב. הוא מבין שבעידן של פייק ניוז השתיקה היא הסכמה. לכן הוא לא מהסס כאמור להגיש תביעות דיבה, להופיע מעל כל במה אפשרית ולפרק לגורמים את טענות המכונה. הוא מסמן את הקווים האדומים שאסור לחצות: הפגיעה במערכת המשפט, החלשת מוסדות המדינה והפילוג המכוון בעם.
בניגוד לאחרים שאולי היו בוחרים בפרישה שקטה ונוחה, ברק בוחר בחיכוך. הוא יודע שהמחיר האישי כבד - השמצות בלתי פוסקות וניסיונות להכתים את עברו המפואר. הוא מנהל את המערכה הזו באותה דייקנות אסטרטגית שבה ניהל מבצעים צבאיים. זיהוי היעד, ניתוח החולשות של היריב וחתירה בלתי מתפשרת למגע.
עבור המחנה שרואה בו מגדלור של שפיות, ברק הוא הוכחה לכך שגם מול מכונה אדירה של רעל - האמת היא עדיין הכלי החזק ביותר בארסנל.
התרעות פיקוד העורף