הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, התחזקות הברית בין מוסקבה לטהרן, דיכוי המחאות באיראן, כישלון שיחות הגרעין ב-2023 והחזרת הסנקציות הבינלאומיות ב-2025 – כל אלה העמיקו את הקרע בין הצדדים. השנה נוספו לכך התקוממויות ענק ברחבי איראן, שדוכאו באלימות רצחנית ובטבח של עשרות אלפי אזרחים.
התגובה הברוטלית של המשטר לא רק ערערה את אמינותו של האיחוד האירופי, שבמשך שנים היסס לנקוט עמדה ברורה, אלא גם חשפה אותו לביקורת חריפה על שיתוף פעולה ממושך עם משטר עריץ ואכזרי. יתרה מכך, היא חשפה את עומק השבר בין אירופה לטהרן – שבר שכבר אינו ניתן לטשטוש.
מרחב סיכונים חדש
הן מגבירות את התלות בארה"ב ובשותפות חדשות כמו הודו, מעמיקות את השפעתה הפוליטית של וושינגטון על מדיניות האנרגיה של האיחוד, ומבססות את נאט"ו כמסגרת הביטחונית היחידה שביכולתה להגן על אירופה – במיוחד על רקע המלחמה באוקראינה והחרפת המתיחות מול רוסיה.
הכניעה לקו אמריקאי אגרסיבי חושפת את בריסל למגוון פעולות גמול איראניות: העשרת אורניום מואצת, תקיפות מל"טים נגד מכליות בים האדום, חבלה בכבלים תת-ימיים ומתקפות סייבר על תשתיות אנרגיה ומערכות דיגיטליות חיוניות. לכך מתווספים שיבושים אפשריים בשוקי האנרגיה, פגיעה בשרשראות הסחר והעמקת התלות בארה"ב.
שינוי העמדה האירופית מחייב היערכות לתרחישים קיצוניים, ובראשם עלייה בסבירות להסלמה צבאית וגלישת העימות אל מחוץ למזרח התיכון, שאירופה כבר אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהם.
סגירת המצרים על ידי איראן עלולה לזעזע את השוק העולמי, להקפיץ את מחירי הנפט ליותר מ-120 דולר לחבית, לערער את היציבות האזורית, לגרום לטלטלות פיננסיות ולהוביל לעלייה של כ-3% באינפלציה האירופית. לראיה, פרמיות ביטוח הספנות זינקו בכ-30% בשנת 2025. תקיפות איראניות על מכליות במפרץ ב-2019 גרמו לקפיצה של 15% במחירי הנפט, לפגיעה בכלכלת גרמניה ולהפסדים של מיליארדי דולרים.
ודווקא בשיא המתיחות
בראייה מערכתית, מעבר לאובדן השפעתה הדיפלומטית של אירופה מול איראן ורוסיה, שינוי העמדה האירופית כלפי טהרן יוצר השלכות גיאו-כלכליות כבדות משקל. הוא כולל עצירת השקעות בתחומי אנרגיה, טכנולוגיה ותחבורה ואובדן חוזים בשווי מיליארדי יורו לחברות אירופיות שפעלו באיראן – שחלקן אף היו מעורבות בייצור מל"טים שסופקו לרוסיה.
ההסלמה מול טהרן עלולה להוביל להחרפת הסנקציות ולפגיעה בצמיחת התמ"ג האירופי בשיעור של 0.5%-1%. במקביל, הסכם הסחר עם הודו – בהיקף של כ-200 מיליארד יורו בשנה – המשולב בתוכנית REPowerEU וכולל סחר חופשי במימן ירוק, סוללות ורכבים חשמליים, מסייע לפיזור סיכונים ולהפחתת התלות האירופית בנפט ובגז רוסי.
לראיה, ירידה ביבוא הנפט הרוסי מ-27% ל-2% מנעה ממוסקבה הכנסות של כ-100 מיליארד יורו בשנה, הובילה לצניחה של 40% ביצוא האנרגיה שלה והחלישה משמעותית את השפעתה על מדינות כמו גרמניה והונגריה.
עם זאת, יצירת ציר אנרגיה חלופי – הכולל הגדלת יבוא גז נוזלי מקטאר ואזרבייג'ן (20 מיליארד מ"ק בשנה), לצד אספקת גז ישראלי ממאגרי לווייתן או תמר בהיקף של כ-10-15 מיליארד מ"ק דרך צינור EastMed – מגבירה את המתיחות מול רוסיה ומצמצמת את יכולתה לתמוך באיראן בתחומי נשק, טילים וסייבר. במקביל, היא מייצרת לישראל הכנסות של 5-7 מיליארד דולר ומחזקת את מעמדה כשותפה אנרגטית מרכזית של אירופה.
בתוך כך, גוברים המתחים הפנימיים בתוך האיחוד – כלכליים, פוליטיים וביטחוניים – ומחריפה הדילמה בין העמקת התלות בארה"ב ובמזה"ת לבין הרחבת ההשפעה האסייתית. התוצאה היא תחרות גוברת על השפעה בשווקים המתעוררים ועל עיצוב הסדר האזורי, הכלכלי-אנרגטי החדש.
אימוץ קו אירופי תקיף כלפי איראן אינו צעד דיפלומטי סמלי בלבד, אלא מהלך אסטרטגי לבלימת מנגנוני הכוח של טהרן: חסימת גישה לשווקים אירופיים, פגיעה ברשתות הגיוס והמימון של "שלוחיה" וסיכול נתיבי הברחה דרך טורקיה, קפריסין, לבנון ועזה – דווקא בשיא המתיחות מול וושינגטון. במקביל, החרפת סנקציות כלכליות והגבלות על טכנולוגיות רגישות מאיטות את התקדמותה בתחומי הגרעין, הטילים והמל"טים.
לדוגמה, פיילוטים משותפים בין חברות Siemens ו-Airbus עם גופים ישראליים – בתחומי מימן ירוק, הגנת סייבר ויירוט טילים – מחזקים את היתרון הטכנולוגי של ישראל מול המל"טים של החות'ים ומערכי הטילים המדויקים של חיזבאללה. חיזוק הציר האמריקאי-אירופי-ישראלי מול איראן, חרף המחלוקות והמתחים בין הצדדים, מעניק לישראל הזדמנות ממשית לביסוס מעמדה האזורי, ואף עשוי לעצב מחדש את מפת היחסים ומאזן הכוחות האסטרטגי במזה"ת בשנים הבאות.
התרעות פיקוד העורף