לפי תורת הגזע החדשה (?) מבית מדרשו של ראש הממשלה העשירי, "האבות המייסדים" של מדינת ישראל טעו כשהעלו "את כולם". אפשר וצריך היום לשיטתו להיות "סלקטיביים יותר" ולהביא "איכות מרוסיה ומבלארוס", ובכך למנוע ולצמצם את הדמוגרפיה של היהודים שעלו מארצות ערב.
מסתבר שברק לא רק שאיננו מתחרט על הסבל שנגרם לסבותינו, סבינו ומשפחותיהם שעלו ארצה בראשית ימי המדינה ממדינות ערב, אלא שהוא מעביר ביקורת חריפה על האחראים לעלייה באותם ימים. לדידו, אילו הוא היה בצומת קבלת ההחלטות באותם ימים, הוא היה סוגר על מנעול ובריח את גבולות המדינה ומונע מהם לעלות ארצה. הוויכוח כאן כמובן אינו על מדיניות הגירה. הוא עמוק בהרבה. הוא על עצם השאלה אם מותר לחלק את עם ישראל לראויים יותר ולראויים פחות.
לא מדובר בפליטת פה. הרמטכ"ל ה־14 של צה"ל לא ידע שהוא מוקלט, ואמר את הדברים כמֵסִיחַ לפי תֻמו. זוהי תפיסת עולם. תפיסה היררכית, שמניחה שיש יהודים "איכותיים" ויש יהודים שהם טעות היסטורית.
צריכים "תיקון" ו"שדרוג"
וכאן צריך לעצור רגע - ולחזור אחורה.
אכן, האבות המייסדים העלו את יהודי ארצות ערב, לא תמיד מתוך אהבה גדולה, יותר מתוך הכרח לאומי והיסטורי. היו אלו ימים לא פשוטים של מדינה בראשית הדרך, שהתמודדה עם גל עלייה מטורף, תוך כדי ניהול מלחמה ומצב כלכלי לא פשוט. חרף אותם נתונים מקילים, חובה לזכור ולהזכיר מה הייתה מנת חלקם של אלו שהגיעו לא מהמדינות הנכונות.
זה לא היה רק קושי של קליטה. זו הייתה היררכיה. הנחה שקטה, ולפיה יש יהודים שצריך להציל ויש יהודים שצריך לשנות. מונחת לפנינו תפיסה תרבותית: המזרח צריך "תיקון" ו"שדרוג". התאמה למודל אחר. ד"ר אלה שוחט תיארה זאת בחדות במאמרה הידוע: "הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודים". היא הצביעה על כך שיהודי ארצות ערב לא תמיד נתפסו כשותפים שווים, אלא כחומר גלם שיש לעצב מחדש, לעיתים תוך ביטול של זהותם הקודמת.
ודווקא על הרקע הזה, מגיעה אמירתו המזעזעת של ברק שמרמזת: אולי בכלל לא היה צריך להעלות אותם. זו אינה ביקורת היסטורית. זו התעלמות מהכאב ההיסטורי. ומכאן השאלה שחייבת להיות מופנית אל חברו של הפדופיל, המבקש "איכות" - מי קובע את המדד, ומי יחזיק במאזניים?
אם היינו פוסעים בדרך העקלקלות הגזענית שביקש לסלול ברק, אם היינו מפעילים בזמן אמת את מסננת ה"איכות" של האליטה, מדינת ישראל הייתה מאבדת חלק עצום מנכסיה הרוחניים, התרבותיים והמשפטיים. לא משום שחסרה איכות, אלא משום שהאיכות לא התאימה לדימוי הרצוי בעיני מי שהחזיקו בכוח.
אבל מעל לכל, יש כאן שאלה עמוקה יותר, שאלה יהודית. תורתנו הקדושה אינה משאירה מקום לפרשנות אליטיסטית: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ". לא "תסנן אותו". לא "תמדוד את תרבותו". כְּאֶזְרָח כמוך.
הרמב״ם מחדד עוד יותר: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו… וכל השונא אחד מישראל בלבו – עובר בלא תעשה". "כל אחד ואחד מישראל". בלי כוכבית. בלי הסתייגות. בלי דירוג איכות. מי שמחלק את ישראל ליהודים רצויים ויהודים מיותרים – אינו רק טועה פוליטית. הוא סוטה מיסוד עמוק של ההלכה היהודית.
ובתקשורת דממה
ואז מגיע הפרק המביך לא פחות: שתיקתה הרועמת של התקשורת הממוסדת.
זו אינה מקריות, אלא עדות להיררכיה סמויה: יש פגיעות שמזעזעות את המערכת, ויש פגיעות שנבלעות. לא מדובר בטעות מערכתית. מדובר במבחן מוסרי. וכשמערכת בוחרת לא להיעלב בשם חלק מן הציבור, היא בעצם אומרת לו: הכאב שלכם קטן יותר.
אני מבקש להבהיר בצורה חדה כתער וצלולה כבדולח, הדברים אינם נכתבים מתוך יצר נקמה או שנאה, ההפך. מי שמכיר אותי יודע שאני קורא פעם אחר פעם לאחדות ישראל, לא לתודעת שבט ואף פעם לא למלחמת אחים. דווקא משום כך, אסור לעבור בשתיקה על תפיסה שמחלקת את ישראל לשכבות ערכיות. אחדות אינה סיסמה. היא עמדה מוסרית, והיא מתחילה בהכרה פשוטה: אין יהודי שהוא טעות.
אדגיש, הדיון איננו על ברק האדם. הוא על תפיסה שמרימה את עצמה מעל לחלקים מהעם. ואז נשארת השאלה, לא פוליטית אלא מצפונית: אם אחרי החטיפות, המעברות, הריסוסים וההשפלות, עדיין נשמעת אמירה שמרמזת כי עצם עלייתם של יהודים מארצות ערב הייתה טעות, האם אנחנו כחברה נדע לומר בבירור: לא כך נראית יהדות. לא כך נראית אחדות. ולא כך נראית מדינת ישראל. אין יהודי שהוא טעות. אין עדה שהיא כתם. אין אליטה שמוסמכת להחליט מי שייך ומי נסבל. ואין אדם שמוסמך לקבוע מי מן העם ראוי יותר ומי פחות.
ואם מתחילים שוב לדבר בשפה של "איכות" ו"טעות היסטורית", עלינו לשאול את עצמנו לא מי דיבר, אלא האם אנחנו כחברה מוכנים לחזור לשפה שמדרגת את בניה. מדינת ישראל לא הוקמה כדי למיין יהודים. היא הוקמה כדי לקבץ אותם. בדיוק כפי שקראו מיליוני יהודים בכל בתי הכנסת בעולם בשבת האחרונה בפרשת יתרו: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".