בעולם מתוקן, בכל פעם שהיינו מסתכלים במסך כלשהו - בטלפון, במחשב או בטלוויזיה - היינו מקבלים אזהרה בסגנון זו שמופיעה על חפיסות סיגריות: זה מסוכן, היזהרו מנרטיבים. אבל אנחנו לא חיים בעולם מתוקן, אלא בעולם שהצירים שלו התרופפו, והוא מקרטע ומתנדנד עם כל סיבוב.
במקום ועדת חקירה של אנשי מקצוע מובילים ובלתי תלויים, שיבחנו את מה שהוביל לטבח 7 באוקטובר כדי למנוע מצב שבו המחדלים האלו יחזרו על עצמם, אנחנו מקבלים חקירת שדה שמתנהלת בתקשורת. במקום שאנשי המקצוע ישפטו, "העם" לכאורה צריך לשפוט, וזאת בהתאם לתיבת התהודה שבה כל אחד ממגזריו נמצא, ובהתאם למידע החלקי, המוטה והמסולף שאותו מגזר ייחשף אליו. ברור שככה אי אפשר לנהל מדינה. אפילו חנות מכולת אי אפשר. ככה אפשר רק לטרלל עם.
אבל בישראל הקטנה, שטראומת הטבח עדיין ניכרת בה, מה שאפשר לצפות לו בתקופה הקרובה הוא הרבה מאוד שקרים. כדאי, אם כן, להיזהר. במצב של חוסר אמון בממשלה ובמוסדות המדינה, המשמעות היא שמי שיצעק יותר חזק את ה"אמת" המומצאת שלו, אולי יצליח להחדיר איזשהו נרטיב.
בעצם, עידן הספינים נגמר. ספין הוא הטיית השיח - הדגשת סיפור חדש שיתפוס את מקומו של הסיפור שעליו מדברים כרגע. אבל אנחנו מזמן עברנו לעולם שבו לכאורה מותר לשקר כדי לנצח בוויכוח. עולם שבו "בוראים מציאות" עם ידיעות מומצאות שמועברות גם מדוברי לשכת ראש הממשלה. עולם שבו מודלפים דרך קבע חומרים שעברו מניפולציות מוועדות הכנסת הכי רגישות. עולם שבו זורקים נרטיב בוער לאמצע המדינה, וכולם מתחרפנים וצריכים איכשהו להגיב. האם כך אנחנו רוצים שהדברים יתנהלו פה?
איך ננצח ככה?
לצד כל אלה, הממשלה כל הזמן מבקשת לטשטש את גודל אסון 7 באוקטובר. אחרי שביקשה לשנות את שם המלחמה ל"מלחמת התקומה", השבוע היא ביקשה להוריד את המילה "טבח" מהחוק להנצחת הטבח. אז עם כל הכבוד לנרטיבים המתוחכמים שכולם מנסים להחדיר לקראת הבחירות - במקביל, ישראל מאבדת יכולת להתמודד עם הנרטיבים האנטי-ישראליים שמנסים לקעקע את זכות קיומנו. הרי גם מבחוץ מנסים להכחיש שהיה טבח ב-7 באוקטובר, או שמישהי בכלל נאנסה. איך ננצח ככה
לאזן בין הרשויות
מלחמת הנרטיבים היא רעילה והרסנית בכל העולם, אבל למדינה קטנה ומאוימת כמו ישראל היא רעה שבעתיים. היא נובעת מהקיטוב שמושפע מהרשתות החברתיות, אבל אצלנו דווקא יש אפשרות להתמודד עם זה. איך אפשר להפחית את הקיטוב? בוויתור על תפיסת הגושים. הגושים הפוליטיים שמנסים להכריע זה את זה ודורשים נרטיבים חזקים, גם אם שקריים, הפכו לגוש בגרון של כולנו. במיוחד בהתחשב בעובדה שהם בכלל לא חלק מהשיטה הפוליטית שלנו.
ממשלה מעורבת שבכל מערכת בחירות נראית קצת אחרת ומכילה מפלגות אחרות. הרי כך עבדה השיטה כל השנים, עד שהתחילו החרמות והסירוב לשתף פעולה ב-2019. אז איך נוטשים את ה"גושים" ההרסניים? נוטשים את החרמות וחוזרים לשיטה שבה המפלגה הגדולה מרכיבה ממשלה, והמפלגות האחרות לא מחרימות אלא נושאות ונותנות ומשתפות פעולה.
ממשלה מעורבת היא הדרך היחידה שבה הישראלים יוכלו לקבל רפורמה שתייעל את מערכת המשפט במקום שייאלצו אותם להכריע בין הרשות השופטת למבצעת. היא גם הדרך היחידה שבה יהיה ניתן להחזיר את כוח הפיקוח לכנסת, שמזמן איבדה מכוחה.
ממשלה מעורבת היא הדרך היחידה שבה המדינה תצליח לשנות את ההשתמטות במגזר החרדי, כי קיומה לא יהיה תלוי במפלגות חרדיות קיצוניות. ממשלה מעורבת היא היחידה שאיתה נצליח לקבל רגיעה מהפילוג המתיש שאנחנו חווים.
ממשלה מעורבת לא תבטיח "מקורביזם" לחברי הגוש, וכך נחזור למסלול של מריטוקרטיה - קידום כפונקציה של כישורים. ממשלה מעורבת תיאלץ למצוא דרך לעבוד יחד, במקום לייצר נרטיבים שקריים כדי להילחם עד חורמה ב"גוש" הנגדי.
לכן זו גם הדרך היחידה להחזיר למדינה חזון ביטחוני אמיתי ולא עוד נרטיב שיתפוצץ לנו בפרצוף. חזון שבמסגרתו גם תינתן תשובה אמיתית וברורה לשאלה - לאן, לעזאזל, אנחנו הולכים עם עזה.
התרעות פיקוד העורף