המשכן של כולנו: חצי שקל של אהבה ללא תנאי | ג'וש ארונסון

אנחנו נמצאים בעיצומו של פברואר, חודש המודעות, הקבלה והשילוב של אנשים עם מוגבלויות (JDAIM). עבורי, כעיתונאי על הרצף האוטיסטי וכחבר במועצת "קול העם" של נשיא המדינה, החודש הזה הוא לא רק מועד בלוח השנה – הוא קריאה דחופה לתיקון חברתי עמוק. השבת, המפגש בין פרשת "משפטים" לפרשת "שקלים" מעניק לנו את המצפן המדויק למשימה הזו.

האותיות הקטנות של כבוד האדם

בפרשת משפטים, התורה יורדת מהר סיני אל הקרקע. אחרי הדרמה של עשרת הדיברות, אנחנו פוגשים את ה"אותיות הקטנות" של החיים: דיני נזיקין, יחס לעבדים, הגנה על הגר, היתום והאלמנה. המסר ברור: הקדושה לא נמדדת רק בתפילה, אלא בדרך שבה אנחנו מתייחסים לאדם שבשוליים.

במסגרת חודש המודעות, עלינו לשאול את עצמנו: האם הקהילות שלנו באמת פתוחות לכולם? שילוב אינו רק בניית רמפה לנכה; שילוב אמיתי הוא היכולת להקשיב לקולו של מי שמעבד את העולם אחרת. זהו המבחן של "משפטים" – לבנות חברה שבה המוגבלות אינה הופכת למחסום לשייכות.

חצי שקל: השוויון המוחלט

כאן נכנסת פרשת שקלים, שאותה נקרא השבת כהוספה. התורה מצווה על כל יהודי לתרום מחצית השקל למשכן: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". זהו רגע של שוויון רדיקלי. במפקד העם, אין חשיבות למעמד הכלכלי, להשקפה הפוליטית או ליכולת הקוגניטיבית. כל אחד הוא "חצי", וכל חצי חיוני באותה מידה לבניית המשכן.

הסמליות הזו היא הלב של האחדות שאני מאמין בה. המשכן של העם היהודי לא יכול לעמוד אם חסר בו חצי שקל אחד. אם אנחנו מוציאים מהכלל את האדם עם המוגבלות, את הלהט"ב, את החרדי, את החילוני, את איש הימין או איש השמאל – אנחנו נשארים עם מבנה חסר ורופף.

מעבר למגזרים: כולנו קול אחד

הקריאה של חודש פברואר