אחרי שאלות הנימוסין הראשונות שהפנתה אופירה לסיגל - האם היא הופתעה מתוכן הדברים בסרט וכדומה - הגיעה אופירה אסייג לעיקר: למארב שרק אישה יודעת להכין לאישה. אופירה פנתה לבר-צבי והתרעמה על כך שקצינה בכירה אמרה בזמן אמת בחמ"ל המרכזי של המשטרה: מדוע לא מופעל נוהל "חניבעל", לאחר שהתקבל דיווח על חטיפה של חמישה חיילים ישראלים. אופירה הפנתה לקטע בסרט שבו נשמעת בר-צבי מעדכנת מדוע מסוקי הקרב אינם מופנים ללחימה בנובה, והם עסוקים בעצירת ניסיון חטיפה של חיילים ליד רעים.
ראשית, לא צריך להיות מומחה לביטחון כדי לקבוע כי ניצב סיגל בר-צבי פעלה הכי נכון בדברים שאמרה בזמן אמת - נקודה. זאת הפקודה. זה היה נכון שבעתיים ב-7 באוקטובר. אם המערכת הייתה פועלת על פי הפקודות, אולי היו חלילה נפגעים חמישה חיילים שביקשו לחטוף אותם, אך כנראה שהיו מצילים מאות אזרחים מהטבח בנובה ומאות אזרחים שנרצחו ביישובי העוטף.
הרי מה היה הקטע בשיחה באירוע עצמו? תמונת המצב שהגיעה מלמטה, מהשטח, דרך הערוץ המשטרתי - על המתחולל בנובה; על הטבח שדיווחו השוטרים הגיבורים שהיו שם וניסו, בכוחות דלים ואחרונים, להגן על אזרחים. המשטרה, באמצעות ניצב סיגל בר-צבי, דרשה מצה"ל - או, ליתר דיוק, מהמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, האלוף אבי גיל - לפעול ולעצור את הטבח בנובה בזמן אמת. כן, גם ראש הממשלה היה אמור לדעת, על פי הקטע ששודר בתוכנית "עובדה", כי מתבצע טבח קשה בנובה וכי צה"ל אינו מתפקד ומחלץ. ניצב בר-צבי עדכנה, בזמן אמת, את האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה באותו הבוקר - המזכיר הצבאי.
שאלות רייטינג
אופירה, בשם הרייטינג התבלבלת. במקום לשאול את השאלה המתבקשת - האם הדרג המדיני, שטוען כי לא העירו אותו, ידע לכאורה בזמן אמת, בין השעות 08:00 ל-09:00, שמתחולל הטבח הנורא במסיבת הנובה, ומה עשה עם המידע - בחרת ללכת לרף הנמוך ביותר של השיח החלול ושאלת שאלות שלא לעניין. עוררת ויכוח פופוליסטי שלא במקום, שחוטא למהות הדברים.
העצוב במה שקרה באולפן הוא שלצידך ישב ברק סרי, לוחם ומפקד במיל' בחטיבת גולני, ועוזר ודובר של שרי ביטחון בעבר. היה מצופה מברק, בשל הידע שצבר כלוחם, מפקד וכמי שהיה לצד שרי ביטחון, לעצור את השיח הלא רציני והרדוד שהובלת, אופירה אסייג, "בשם אימהות רבות" - ולכוון קצת יותר גבוה.
לידיעת אופירה, ברק ויתר הצופים בבית: התפקיד של ניצב סיגל בר-צבי בבוקר 7 באוקטובר לא היה להיות אמא, אלא להיות גנרלית. תפקיד המפקדים היה לדאוג קודם כול להגן על האזרחים ורק אחר כך על חיילים. כן - כך זה. חיילים מגינים על אזרחים, ולא להפך.
כאשר נטבחים מאות אזרחים בנובה, בקיבוצים, במושבים, בעיירות ובכבישים - התפקיד היה של צה"ל לשלוח מסוקי קרב כדי לעצור זאת; בוודאי שלא לנהל מלחמה להצלת חייל אחד או קבוצת חיילים על הגדר בנקודה כזו או אחרת.
כשהפיקוד מתפורר
בבוקר 7 באוקטובר הקפיצה ניצב סיגל בר-צבי את כלל כוחות המשטרה. היא תרגמה את הכרזת המפכ"ל קובי שבתאי - "מלחמה" - למעשה. היא העלתה את מסוקי המשטרה לאוויר, שהעבירו תמונת מצב על הנעשה על הקרקע בקיבוצים ובנובה. אלא שלמסוקי המשטרה אין חימוש; הם לא יכלו לתקוף מהאוויר. ניצב בר-צבי שיגרה כוחות לדרום ובנתה את מערך ההגנה בצפון, בתפר, בירושלים ובמרכז הארץ - מחשש לפתיחת זירות נוספות במקביל מצפון וממערב ישראל. היא שיגרה "שדכנים" של המשטרה שישבו בבור בקריה, יעדכנו בתמונת המצב וידרשו כוחות לאירועים המתפרצים.
את פקודת "חניבעל" לא כתבה ניצב סיגל בר-צבי; אותה כתב המטה הכללי של צה"ל. הפקודה קיימת בצה"ל עשרות שנים, עוד מימי מלחמת לבנון הראשונה. כל לוחם וכל מפקד יודע שאם הוא נקלע לסיטואציה שבה חוטפים את חברו הקרוב לידו, עליו לפעול על פי הפקודה. וכן, בסופה - אם אין דרך לעצור את אקט החטיפה - יש לבצע ירי גם במחיר פגיעה בחטוף.
7 באוקטובר היה מפלה צבאית. בשטח שרר ברדק, אוגדת עזה הוכרעה על ידי חמאס - הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שאוגדה שלו מוכרעת בידי האויב. הדבר הוביל לניתוק יכולת הפיקוד והשליטה במסגרות הלוחמות על ידי הפיקוד העליון ופיקוד הדרום. לא מעט קצינים בכירים ניהלו קרבות נקודתיים ולא ראו את התמונה הרחבה; חלקם פעלו כרובאים ולא כגנרלים. לקח זמן רב עד שהצבא החל לפעול כמסגרת צבאית שלמה, ולא כקבוצות לחימה מקומיות.
כן, גם הקרב בשדרות חייב להיחקר באופן המקצועי ביותר - בדיוק כפי שניצב בר-צבי אמרה - כדי לתחקר לעומק את הדברים, כך שבפעם הבאה (שלא נידרש לכך) המערכת תפעל טוב יותר ונכון יותר. לשם כך בדיוק דרושה ועדת חקירה ממלכתית; לשם כך נדרשים תחקירים מבצעיים בצבא, בשב"כ וגם במשטרה.
השאלה האם מפקד מחוז הדרום במשטרה, ניצב אמיר כהן - איש אמיץ ורב זכויות - נדרש לנהל את הקרב הטקטי כדי לחלץ את אנשיו, או שהיה צריך להתייחס לאירוע כאל זירת לחימה רחבה, הן שאלות לתחקיר המבצעי ולוועדת החקירה. מצופה ממפקד מחוז לנהל את כלל האירועים בעוטף - ולא קרב אחד על תחנת משטרה, חשובה ככל שתהיה.
השאלה היא האם, כמפקד מחוז, היה נכון לתעדף ניהול קרבות חילוץ אזרחים מהנובה, מבארי, מניר עוז, מנחל עוז, מאופקים ועוד - או לנהל את הקרב על תחנת המשטרה בשדרות. האם היה עליו לשלוח את הכוחות קודם להגן על האזרחים ורק אחר כך על השוטרים הנצורים? הרי, כמו בצבא, על פי פקודות המשטרה - חיי אזרחים קודמים: קודם מצילים אזרחים.
לכן צודקת ניצב סיגל בר-צבי: התפקיד שנדרש ממנה היה להיות מפקדת, גנרלית - לא להיות אמא. תפקידה היה לנהל את המערכה על בסיס עקרונות המלחמה, על פי הפקודות, ועל פי הכוחות והיכולות שהועמדו לרשות הצבא והמשטרה.
התרעות פיקוד העורף